סקס, שקרים ובעלויות צולבות

אם יש משהו שהצליח להחדיר לכותרות את התהליך לחקיקת חוק הבזק - חוק בעל השלכות אדירות על כל ישראלי - הרי שהיו אלה נציגי הדתיים והחרדים בכנסת, שהעלו לוועדת הכלכלה את נושא ערוצי הפורנוגרפיה.

ציד המכשפות, או יותר נכון ציד דוגמניות העירום, שמנהלים נציגי המפד"ל וש"ס, הצליח ללכוד כמה כותרות, רובן תוקפניות, נגד היצר שהחרדים מנסים למנוע מהצופה הישראלי. אלא שהחרדים, הדתיים, ולצדם נציגי היוצרים והאומנים, הם דווקא היחידים שראויים לקריאות עידוד, לפחות מהקהל הביתי שלהם. הם למעשה היחידים שנזעקו לוועדת הכלכלה על מנת להגן על האינטרסים של הציבור אותו הם מיצגים.

כל יתר המבקרים בוועדה, ובכלל זה שרי האוצר והתקשורת, דאגו בעיקר לא להרגיז אף אחד, או, כפי שהגדיר זאת פקיד באוצר: "השרים לא החליטו ממי לא נעים להם או ממי הם חוששים יותר, וכך הם ויתרו בעצם לכולם".

שר האוצר לא הגן על האוצר, וזכה בתמורה נמוכה בעשרות אחוזים מהתמורה שדרש משרדו עבור הארכת זכיונות הכבלים - תמורה שתסתכם ב-600 מיליון שקל במקום מיליארד דולר שנדרשו לפני כשנה.

שר התקשורת לא דאג לענף התקשורת, ויצר דואופול, שלא רק שיחלק את השלל בין שני הגופים הגדולים, בזק והכבלים, אלא גם ישתף פעולה ברכישת תכנים (בקשת YES, שזכתה לתמיכת שר התקשורת, לפיה YES והכבלים ירכשו תכנים במשותף).

גם דוידה לחמן מסר - מי שנשאה את דגל העיתונות העצמאית והמשוחררת בישראל - הותירה את הזירה ריקה לאחר מתן אישור למו"ל "הארץ", עמוס שוקן, להחזיק במקביל הן במניות הערוץ המסחרי החדש והן בערוץ החדשות, והסכמה על מרבית דרישותיהם של אליעזר פישמן ונוני מוזס להחזקות צולבות בכבלים ובעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"גלובס". "זו הירושה שאני משאירה", אמרה השבוע לחמן מסר.

הסעיף הבעייתי ביותר בחוק הבזק הוא סעיף הבעלויות הצולבות, בעוד שסעיף התמורה, שכאמור הניב למדינה הרבה פחות ממה שאמור היה להניב, הוא סעיף בעייתי קצת פחות, לאחר שכבר התברר פעמים רבות שסדר ההקצבות הלאומי נקבע בסופו של דבר על פי קוד של פוליטיקה פנימית בממשלה ובמנותק מצרכים לאומיים (מים, חינוך, ביטחון).

מדובר בשורה של סעיפים, תתי סעיפים ותתי תתי סעיפים ארוכה ומורכבת, אולם די בעובדה הפשוטה שהחוק תואם את דרישותיו של בעל השליטה הגדול מכולם בתחום התקשורת, אליעזר פישמן, בכדי להדגיש עד כמה בעייתי התיקון לחוק מבחינת מבנה השליטה העתידי בעולם התקשורת.

"סעיף פישמן"

על פי התיקון לחוק, בעל שליטה בעיתון לא יוכל להחזיק יותר מ-24% בחברת כבלים - מה שלא מהווה בעיה עבור איש מלבד עבור אליעזר פישמן, השולט ב"גלובס", מחזיק כ-38% מ"ידיעות אחרונות" ושהוא אף בעל השליטה בערוצי זהב. אלא שסעיף נוסף, אותו ניתן לכנות "סעיף פישמן", מסדיר את הבעיה. בעל שליטה בשני עיתונים או שני בעלי מניות השולטים ביחד בעיתון לא יוכלו להחזיק ביותר מ-33% כל אחד בחברת כבלים, זאת ללא הסכמי שליטה.

סעיף פישמן מכוון לימי המיזוג הקרבים ובאים בחברות הכבלים, בכל נוסחה שלא תהיה, לפיה יתמזגו שלוש חברות הכבלים, לא אמור פישמן להחזיק יותר מ-33% מהמניות, וכך יתאפשר לו, למרות השליטה שלו ושל מוזס ב"ידיעות" והשליטה המלאה ב"גלובס", להגיע לאחזקה משמעותית גם בחברות הכבלים.

אולם עוד חזון למועד, כיוון שהתיקון לחוק הבזק קובע כי נוסחת הבעלויות החדשה תחול רק על מצטרפים חדשים לשוק - מצטרפים שכידוע בימים אלה אינם בנמצא. מבנה הבעלויות הנוכחי זוכה לאישור בדמות הוראת מעבר שתוקפה שמונה שנים, והיתר חל על שחקנים חדשים או לאחר שינויים שיחולו במבנה החברות.

לחמן מסר, שהיתה לאורך תהליך החקיקה היחידה שיצאה כנגד דרישות הכבלים והטילה את עיקר משקלה על סעיפי הבעלות הצולבת בתקשורת, שכהגדרתה "מסכנים את החשיבה העצמאית והביקורתית בעיתונות הישראלית", הרימה ידיים למעשה בכל הקשור לסעיף המדובר.

"לנוכח חוסר ההסכמה מצד דרג נבחרי הציבור, לא נותר לפקידים אלא להתפשר", אומרת לחמן מסר. "בעיני זהו המקסימום שיכולנו לעשות, וזה לא מעט. התיקון לחוק מאפשר כניסת שחקנים חדשים לשוק ולוקח בחשבון התפתחויות טכנולוגיות עתידיות שיאפשרו תחרות מלאה".

"החוק החדש", אומרת לחמן מסר, "איננו חוק רע, ובסך הכל אני שבעת רצון ממה שהתקבל עד כה. אולם אין ספק שאפשר היה להשיג הרבה יותר ביזור, אך לשם כך היה צורך בשותפים לדרך שניסינו להוביל. שותפים כאלו לא היו בנמצא".