תשתיות.קום

איך מזהים מנהל קרן הון סיכון ישראלית?

הוא ניגש אליך ומיד מכריז: "אנחנו לא השקענו בדוט.קום". הכוונה היא להוכיח שהוא, בניגוד לאחרים, שמר על קור רוחו כשבועת האינטרנט התנפחה, ונמנע מלהשקיע בחברות ללא מודלים עסקיים שהגיעו כמעט כולן בשנה האחרונה לסוף דרכן הכלכלית.

ואכן, יש בכך אמת: בניגוד לעמיתיהם האמריקאים, ששפכו עשרות מיליארדי דולרים לחברות דוט.קום ב-1999 ובמחצית הראשונה של 2000 - קרנות ההון סיכון הישראליות כמעט שלא השקיעו בחברות אלה.

בדוט.קום, אגב, הכוונה לחברות שכל עסקיהן מתבצעים דרך רשת האינטרנט. חברות הדוט.קום הקלאסיות הן חנות הספרים אמזון , יאהו ומפעילת שירות המסרים המיידיים ICQ. אלה 3 הדוגמאות הפחות מייצגות, שכן השתיים האחרונות רווחיות; רוב חברות הדוט.קום נסגרו בשנה האחרונה, ומאלה שעדיין לא נסגרו - הרוב ייסגרו בשנה הקרובה.

אין סיבה להתגאות

ואולם, למנהלי קרנות ההון סיכון הישראליות אין סיבה אמיתית להתגאות בכך שהם לא השקיעו בחברות דוט.קום. מבחינת האירועים בשוק ההון סיכון הישראלי בשנים האחרונות עולה כי ההתנזרות מהשקעות דוט.קום בישראל לא נובעת מכישרון או מראייה מפוכחת במיוחד.

הסיבה העיקרית לכך שרוב קרנות ההון סיכון הישראליות "ניצלו" מהשקעות בחברות שכל עסקיהן באינטרנט היא שהן הגיעו למסיבה ברגע האחרון. רוב קרנות ההון סיכון הישראליות החלו לגייס סכומי כסף משמעותיים ב-1999 וב-2000. קרנות ההון סיכון הישראליות גילו, למעשה, את שיגעון הדוט.קום באיחור; הן החלו לבדוק השקעות בתחום ברבעון הראשון של 2000. אם מניות האינטרנט לא היו קורסות החל מאפריל 2000 - הרי כיום היינו רואים בתיקים של הקרנות הישראליות השקעות בחברות דוט.קום בהיקפים לא קטנים.

בחודש שעבר הגיעה אחת מחברות הדוט.קום הגדולות ביותר בארה"ב לפשיטת רגל. החברה, Webvan שמה, גייסה יותר ממיליארד דולר להקמה של רשת חנויות מכולת מקוונות. כיום הרעיון של מכירת מוצרי מכולת, כמו חלב ולחם, דרך האינטרנט נראה סהרורי.

היום קשה להאמין כיצד יזם מוכשר כמו לואיס בורדר, מקים רשת החנויות בורדרס, ומנהל שמרן ומנוסה כמו ג'ורג' שאהין, המנכ"ל לשעבר של אנדרסן קונסלטינג, האמינו במודל העסקי של מכולת הפועלת ברשת האינטרנט.

ואולם, אם בועת הדוט.קום לא היתה מתפוצצת באפריל 2000 - הרי בימים אלה היינו מדווחים על סגירתה של Webvan הישראלית. סמוך להנפקתה של Webvan האמריקאית בוול סטריט הצליחו שניים מבכירי המנהלים בענף המשקאות והמזון הישראלי לשכנע את אחת מקרנות ההון סיכון הישראליות הגדולות ביותר להקים דוט.קום ישראלית גדולה שתאפשר הזמנה של מוצרי מכולת דרך האינטרנט.

תשתיות במקום דוט.קום

כמה שבועות לפני שנחתם ה-Term Sheet ונסגרה העסקה החלו מניות האינטרנט בוול סטריט לקרוס, והתוכנית להקמתה של Webvan הישראלית נגוזה.

ואולם, בעוד שמניות הדוט.קום קרסו ראשונות ומנעו מהקרנות הישראליות להסתבך בהשקעות דוט.קומיות - הרי שהקונספציה הכללית, לפיה מתרחשת בעולם מהפכת תקשורת אדירה, המשיכה לשלוט בשוק ההון עוד תשעה חודשים נוספים.

התוצאה היא שבמקום להשקיע בחברות דוט.קום - השקיעו קרנות ההון סיכון הישראליות בחברות הזוכות לכינוי "תשתית" - אלה המפתחות תוכנות, רכיבים וחומרות למהפכת התקשורת הגדולה שאמורה היתה להתרחש.

כיום, שנה לאחר גל ההשקעות הגדול בחברות תקשורת, מתחזק החשש כי בחלק גדול מהשקעות אלה לא היה היגיון כלכלי גדול בהרבה מהשקעות בדוט.קום.

ראשית, הערכות השווי לפיהן בוצעו ההשקעות בחברות אלה היו תלושות לחלוטין מהיכולת של החברות לייצר ערכים, ונגזרו ממחירי מניות סהרוריים ששלטו בוול סטריט.

שנית, וזו אולי התופעה החשובה יותר, חלק גדול מאותן חברות תשתית "אמיתיות" היו בנויות על אותן תחזיות שעליהן היו בנויות חברות הדוט.קום: תחזיות לפיהן צפויה התפוצצות בהיקף התקשורת בשנים הקרובות כתוצאה משינויים דרמטיים באורח חיינו.

ייארך הרבה זמן ויצריך הרבה כסף

כיום כבר ברור כי השינויים מתנהלים בעצלתיים, חלקם מסרבים פשוט להתרחש - ולחלק מחברות התשתית שמנהלי קרנות ההון סיכון התגאו בהן אין תשתית ניהולית חזקה דיה, אין תשתית טכנולוגית עמוקה מספיק, והכי גרוע - אין תשתית של ממש במודל העסקי שלהן.

גרוע מזה, לחלק מהחברות שכבר ביצעו exit - כלומר, הונפקו או נמכרו - אין כיום מודלים עסקיים ברורים, שכן הלקוחות שלהן נקלעו לקשיים או הקטינו משמעותית את ההשקעות בטכנולוגיה בעקבות התפוצצות בועת האינטרנט.

ההבדל העיקרי בין חברות הדוט.קום לבין חלק מחברות התשתית הוא שתהליך גוויעתן של הראשונות היה יעיל ומהיר. הכספים נשרפו, החברות נסגרו, היזמים נטשו, העובדים פוטרו וכולם יכולים עכשיו לחפש עיסוק יצרני יותר.

לעומת זאת, בתחום התוכנה, החומרה וכל שאר החברות שמנהלי קרנות ההון סיכון קוראים להן בגאווה "תשתיות" יש כיום בישראל עשרות סטארט אפים, חלקם לא קטנים, שממשיכים להתנהל מכוח האינרציה וסכומי הכסף הגדולים שהם הצליחו לגייס בשנה שעברה.

בשנה הקרובה יתברר כי ביום שבו קרסו הדוט.קומים נחרץ גם גורלן של חלק מחברות התשתית שהוקמו בעידן בועת האינטרנט; הן יסיימו את חייהן בדרך דומה, אולם זה ייארך הרבה יותר זמן ויצריך הרבה יותר כסף.