פאנטקטיקס: מחפשים את הפקמן הישראלי

לייפנברג וגרייצר הן דמויות מוכרות בברנז'ה המקומית. השניים מוכרים כגיימרים ותיקים אף שרוב חייהם המקצועיים עבדו במיזמי היי-טק מסורתיים שונים. לייפנברג (שאגב אין לו תעודת בגרות) צמח בג'ון ברייס, עבר לקבוצת פורסוף (שהפכה למטריקס), פירסם כמה ספרים טכנולוגיים ואף השתפשף בחברת הסטארט-אפ אדוויז שקרסה בתקופת הבועה. הוא הספיק לפתח את אתר המשחקים הישראלי V-Games ולעבוד עם גרייצר מול מפקדת זרוע היבשה של צה"ל בפיתוח מערכות סימולציה. בשנים האחרונות עבד במיקרוסופט ישראל ולפני חודשיים עזב כדי לעסוק ב"חלום חייו".



"בשנים האחרונות אנחנו מובילים בישראל קהילה של מפתחי משחקים. תוכניתנים רבים עובדים בהיי-טק ובשעות הפנאי רוצים לפתח משחקים. המחסום להקמת סטודיו למשחקים גבוה כי לא ניתן לעשות זאת ללא מימון".



לייפנברג וגרייצר מספרים כי אחת הדמויות שעזרה להם במימוש החזון היתה יוסי ורדי. "הוא חיזק את התשוקה שלנו ללכת עם מה שאנחנו חולמים והכיר לנו לא מעט אנשים", הם מספרים.



אחת הבעיות הקשות בפיתוח תעשיית משחקים ישראלית קשורה לעובדה שבקושי יש כאן בתי ספר המלמדים את המקצועות לתחום: תכנות, עיצוב גרפי, תסריטאות וכו'. לפני כשנה נפתחה במכללת בית ברל בפעם הראשונה תוכנית לעוסקים במשחקי מחשב בשם "משחקולוגיה". ל-TheMarker נודע כי מוסד אקדמי נוסף מתכנן לשלב לימודי עיצוב גרפי למשחקים בקרוב.



"השוק מתעורר. קרנות ההון סיכון יודעות שאם היום לא ישקיעו כסף במיזמים של תוכן דיגיטלי - לא יוכלו לעשות זאת בעתיד כי המחסום יהיה גבוה מדי. אי אפשר יהיה לעשות זאת בתקציב נמוך", מציינים לייפנברג וגרייצר.



גם מייקל אייזנברג, מנהל שותף מקרן ההון סיכון בנצ'מרק, סבור שזו התקופה להשקעה בתוכן ומשחקי מחשב. "מ-95' נמנעתי מלהשקיע בחברות משחקים. מדוע זה השתנה? כי כעת בשלו התנאים. יש הכרה במשחקי On-Line ובערוצי ההפצה באינטרנט".