ההתלכדות בשוק התקשורת, אותה תופעה שבה חברות תקשורת מתמזגות בשל הצורך והרצון לספק שירות אחוד על גבי תשתית משותפת, הוא סכנה להיווצרות אוליגופולים, כך קובעת מיכל הלפרין בכנס התקשורת שערך המי"ל. הלפרין, עד לאחרונה היועצת המשפטית של הרשות להגבלים עסקיים, הדגישה כי היא מחווה את דעתה, ולא את דעת הרשות.
"במצב שכזה בו נוצרים אוליגופולים - החברות נוטות להסתכל זו על זו ולחקות אחת את השנייה - וכך לזכות בכוח מצרפי. לרשות להגבלים אין כלים טובים להתמודד עם אוליגופולים. על כן, צריך לנקוט במדיניות מיזוגים זהירה, ועל רשות להגבלים לנהוג במדיניות של יד קפוצה בכל הקשור למיזוגים בתחום. אחרת היא תידרש להתערבות אגרסיווית כדי להקטין את חסמי המעבר בתחום", אומרת הלפרין.
לדעת הלפרין, בזק היא בפירוש עדיין מונופול במובן הקלאסי. בזק טענה וטוענת כי השירות הסלולרי הוא שירות תחליפי לשירות הטלפוניה הנייחת - אך ב-2001 וב-2002 הנושא נבחן ברשות והבדיקה קבעה כי השווקים נפרדים. עם זאת, לדעת הלפרין "ככל שעובר הזמן, ההבדל בין הקו הנייח לנייד מתעמעם, וככל שצריכת הסלולר בישראל מתגברת - כך הטענה המקורית של בזק מקבלת משנה תוקף. היום ההבדלים בין שירות הקו הנייח לקו הנייד קטנים".
עם זאת, קבעה הלפרין כי יש להמשיך בפיקוח אגרסיווי ביותר על בזק, תוך שמירה קפדנית על תנאי הרישיון שלה, כך שהיא לא תוכל להעניק הנחות שחורגות מהמחירון ולמנוע את כניסתם של מתחרים לשוק העסקי. "בזק לא שינתה את המנטאליות שלה - של בעל מונופול - ועל כן מה שהיה הוא שיהיה", אמרה הלפרין.
בעניין הכבלים, דעתה שונה. "חברות הכבלים הן פורמלית עדיין מונופול - אך ניתן להתייחס אליהן כחברות ללא כוח שוק. חברת הלוויין כבר רכשה לעצמה נתח שוק לא מבוטל ומספיק משמעותי, וקיימת תחרות ראויה. על כן כל התנאים שהושתו על הכבלים באפריל 2002, בעת שאושר להן להתמזג, חייבים לעמוד לבחינה מחדש".
בזמנו הוטלה על הכבלים חובת הפרדה מוחלטת בין התשתית והתוכן, החברה חויבה להפוך את חברת הכבלים לחברת תשתיות ולאפשר גישה למתחרים, נאסר על חברות הכבלים לרכוש תכנים בבלעדיות, ונקבע כי על הכבלים קיימת חובת מכירה של ערוצים 3 ו-4 לחברת הלוויין. חברות הכבלים הגישו לאחרונה בקשה לבחון מחדש את תנאי המיזוג שלהן, ואלה אכן נבדקים.
בעניין זכייניות ערוץ 2, אמרה הלפרין כי הן עדיין מונופול בפרסום בטלוויזיה המסחרית. "ערוץ 10 עדיין מספיק קטן. יש לאפשר לכבלים וללוויין להעביר פרסומות".
בשאלת הגדרת המונופול, אמרה הלפרין כי "בתחום התקשורת קשה ולא נכון בהכרח להיצמד להגדרה הקלאסית של מונופול, קרי חברה השולטת ביותר מ-50% מנתח השוק בו היא פועלת. למעשה לא פעם ניתן להיווכח במקרים בהם גם אם חברה מחזיקה ביותר מ-50% מהשוק - המתחרות שלה עדיין מונעות ממנה להפעיל 'כוח שוק' - ועל כן הפרמטר העיקרי לבחינת מונופול צריך שיהיה מבוסס על הבחינה האם החברה יכולה לגבות מחיר מופרז מהצרכן".
אבי לוי, שותף ב-CSC, אמר כי חברות התקשורת הופכות להיות חברות טרנסאקציה, דהיינו חברות שבדומה לבנקים יעשו את הכסף שלהן בעיקר מהמחזורים הגדולים שהן יגלגלו וינהלו, ופחות מהרווחים על המכירות של שירותים ספציפיים. זו בה, לטענתו, שהבנקים, כמו גם הקמעונות המודרנית, הופכים לשותפים טבעיים של חברות התקשורת.
עוד אמר לוי, כי המאבק בין החברות בתחום התקשורת הופך להיות על נתח הארנק הכולל. הרייטינג, קרי מספר המנויים של חברת תקשורת ושל קבוצות התקשורת, יקבע בסופו של דבר את היכולת של החברות להשביח את מקורות ההכנסה שלהן ולהעמיק את ההכנסה שלהן מכל מנוי, אמר לוי. הוא העלה מגמה מעניינת ולפיה כחלק ממקורות ההכנסה של חברות התקשורת מהצרכן עשוי להיגבות תשלום גם בגין איכות התקשורת.
מיכל הלפרין: יש סכנה להיווצרות אוליגופולים בשוק התקשורת - ולרשות ההגבלים אין כלים להתמודד עמה
ערן גבאי
15.5.2006 / 16:03