סך שווי הכספים הנזילים בתוכניות חיסכון שנפתחו לפני מאי 2000, הוא 9.3 מיליארד שקל, ולהערכת מלצר מדובר באלפי חוסכים. לדברי מלצר, "אין אפיק שמבטיח תשואה כמו תוכנית חיסכון.
מאז יציאת החוק, הריביות צמודות המדד נמצאות בירידה ואין להן אלטרנטיווה. מאחר ועקום התשואה יורד, יוצא שאילו אנשים היו מפקידים מראש כסף בתוכנית חיסכון ל-5 שנים בלבד, הם היו יכולים לקבל בחלק מהמקרים תשואה גבוהה יותר ממה שקיבלו בגלל שהוציאו את הכסף מוקדם ממה שתכננו. המשקיעים בחרו בתוכנית ל-10 שנים כי הם רצו להבטיח לעצמם תשואה גבוהה במשך 10 שנים. ברגע שאמרו להם לצאת, הם כבר הפסידו כסף לעומת התשואה שהיו מקבלים אילו היו משקיעים מראש ל-5 שנים. לפי האוצר, הרעה היא כשהריבית לא נפגעת בהשוואה לעצמך אם היית ממשיך לחסוך, אבל לא בהשוואה לאפיק ההשקעה האלטרנטיווי שיכולת לבחור".
העתירה טוענת גם לאפליה של תוכניות החיסכון הוותיקות בגלל נקודות היציאה שיש בהן, לעומת אפיקי השקעה אחרים כגון קופות הגמל למשל, שבהן ההפרדה בין הפקדות ותיקות לחדשות היתה חדה; באפיקים אלו לא קיימת אפשרות של נקודת יציאה כמו בתוכניות החיסכון.
לדברי מלצר, התיקון סותר את הסעיף התחוקתי של "כבוד האדם והקניין", בגלל האפליה של תוכניות החיסכון, ובגלל הרטרואקטיוויות שלו; העותרים עשו ב-1998 עסקה שתוצאת המס שלה נקבעה מראש, בעוד שהכנסת שינתה את התוצאה הזו ב-2002. על כן, לדבריו, התיקון בטל.
במשרד האוצר סירבו להגיב על העתירה.
עו"ד יעקב מלצר עותר נגד האוצר: "בטלו את המיסוי על תוכניות החיסכון הוותיקות"
חגי עמית
22.5.2006 / 9:14