מספר האנליסטים בוול סטריט המכסים את מניות הטכנולוגיה גדול מאשר בתקופת בועת ההיי-טק

רבים זוכרים את כמות האנליסטים האדירה שכיסתה את מגזר הטכנולוגיה בתקופת בועת ההיי-טק של סוף שנות ה-90. אולם, למרבה התמיהה, מספרם גדול אף יותר היום, אף שחברות הטכנולוגיה רשמו מאז ירידות חדות בשווי השוק ומספר האנליסטים הכולל בוול סטריט ירד.



על פי ה"וול סטריט ג'ורנל", אחת הסיבות לתשומת הלב הרבה לה זוכות חברות הטכנולוגיה היא העובדה שהן נסחרות יותר מאשר מניות אחרות, ללא קשר לחוסנן הפיננסי. סיבה נוספת היא שבנקי ההשקעות הגדולים מעדיפים לטפח חברות שההנפקות שלהן יכולות לייצר עמלות חיתום שמנות. זאת, על אף הסכם פשרה שנחתם ב-2003 בין הרגולטורים לבנקי ההשקעות בוול סטריט, לפיו יש לנתק בין פעילות החיתום של הבנק (הכוללת הנפקות של חברות) לבין חטיבות המחקר, אליהן שייכים האנליסטים. הסכם פשרה זה התקבל בעקבות האשמות, כי אנליסטים של בנקי השקעות סיקרו בצורה מוטה מניות של חברות שחטיבת החיתום היתה חפצה ביקרן.



כיום, המגזרים הזוכים לכיסוי יתר הם מגזרי הטכנולוגיה, הטלקום והבריאות, כך אמר ל"וול סטריט" אסטרטג השקעות ראשי מקבוצת בר סטרנס. המגזרים המוזנחים ביותר הם מגזרי האנרגיה, התשתיות והפיננסים, אף שמחירי מניות האנרגיה מזנקים זה זמן רב בשל העלייה במחיר הנפט הגולמי.



המספר הממוצע של אנליסטים למניית טכנולוגיה ממדד ה-S&P 500 כמעט והוכפל ל-23.53 בסוף אפריל 2006 מ-12.36 בינואר 1996, והוא גבוה ב-22% ביחס לממוצע של 19.25 ב-2001-2000. שווי השוק הכולל של חברות הטכנולוגיה הכלולות ב-S&P 500 הגיע לשיא של יותר מ-4 טריליון דולר ברבעון הראשון של 2000 - שיא בועת ההיי-טק. עתה הוא עומד על 2 טריליון דולר בלבד.



כאמור, מספר האנליסטים המכסים מגזר מסוים אינו קשור בהכרח לכדאיות ההשקעה בו, אלא להיקף ההנפקות שהוא מייצר. מאז 2000, 112 חברות היי-טק ביצעו הנפקות ראשונות לציבור, על פי נתונים של תומסון פייננשל, לעומת 49 חברות אנרגיה.



סיבה נוספת למספר הלא פרופורציונלי של אנליסטים המכסים את תחום הטכנולוגיה היא שחברות אלה מענינות יותר עבור רוב האנשים. אולם, מגמה זו עשויה להשתנות במהלך השנים הבאות משום שבנקי ההשקעות החלו לגייס יותר אנליסטים לתחום האנרגיה.



מספר האנליסטים המכסים מגזר מסוים תלוי גם בנפח המסחר של המניות במגזר, בעיקר כשמדובר בחברות מחקר עצמאיות שאין להן חטיבת חיתום. החברות הללו מקבלות עמלות בהתאם למידה בה המניות אותן הן מכסות מייצרות נפח מסחר גדול עבור חברות הברוקראז' ולקוחות אחרים. לכן, מניות סחירות, כגון מניות תעופה, שוות יותר - גם אם מצבן הפיננסי גרוע.