וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

השופט חשין פורש ויורה לכל הכיוונים: על אהרון ברק - "הוא מוכן שיתפוצצו 50-30 אנשים, אבל יהיו זכויות אדם"

יובל יועז

25.5.2006 / 15:27

על החרדים? "רק זכויות יש להם, אין להם חובות"; דורית בייניש? "הביקורת שמוטחת בה זדונית"; הוועדה לבחירת שופטים? "אם השופטים לא רוצים מועמד מסוים, אתה לא כופה עליהם. אנחנו חבורה אחת"; סגנונו המשתלח? "העוזרים שלי מוחקים לי קטעים, וכשהם לא רואים אני מחזיר"



את פסק דינו האחרון מלפני שבועיים, בפרשת התיקון לחוק האזרחות המונע איחוד משפחות עם פלשתינאים, בחר מישאל חשין לפתוח בהומאז' לספר "אוטופיה" של תומס מור. "משהונחה לפני חוות דעתו של חברי הנשיא ברק", כתב השופט חשין, "נתתי ידי בידו והנחתי לו להובילני בדרכו. לקראת סופו של המסע עלינו על אונייה והגענו לאי באמצע האוקיינוס. ירדנו מהאונייה ועל המזח קיבל אותנו איש נשוא פנים. 'ברוכים הבאים', ברכנו האיש במאור פנים. 'ברוכים הנמצאים', השיבונו והוספנו: 'אנו מישראל, מבית המשפט העליון של ישראל. ומי אדוני?' שאלנו. 'שמי הוא תומס מור'.



"נעים מאוד. ומהו המקום שאנו נמצאים בו?' שאלנו. 'אתם נמצאים במדינת אוטופיה', השיב האיש והוסיף: 'מדינת אוטופיה הוקמה על פי תוכנית שהתוויתי בספר שכתבתי וששמו כשם המדינה. דרך אגב', הוסיף האיש, 'המלה אוטופיה היא בלשון היוונית, ותרגומה לעברית הוא שום מקום'. 'מעניין, מעניין מאוד', אמרנו. 'וכאנשי משפט נוסיף ונשאל אותך: האם שיטת המשפט השוררת באוטופיה דומה לשיטת המשפט בישראל?' מר מור חייך והשיב: 'צר לי, אך יעבור זמן רב עד שישראל תגיע למדרגת אוטופיה. לעת הזו אתם נלחמים על חייכם, על קיומה של המדינה. דיני אוטופיה לא לכם הם. עדיין לא. שמרו על עצמכם, עשו כמיטבכם, וחיו', כך אמר האיש ולא יסף. ואיקץ, והנה חלום".



פסק הדין של חשין בשאלת חוק האזרחות ודעת המיעוט המהדהדת שלו בעניין גיוס תלמידי הישיבות הם האקורד האחרון במורשת השיפוטית שהשאיר אחריו בבית המשפט העליון. וכמו בכל כך הרבה פסקי דין קודמים של חשין, גם כאן הסגנון האישי והשפה מחלחלים לתודעה באותה עוצמה שבה חודרות העמדות הנוקבות שלו. "יש לי סגנון יוצא דופן", הוא מסכים, "לא בהכרח לטובה. יש אנשים שמאוד סונטים בסגנון הזה, אמרו שזה פלצני, שזה מליצי. זה הסגנון שלי, הסגנון הוא האדם. אני עובד קשה מאוד על הסגנון, זה חשוב לי מאוד מאוד. זה צורך נפשי. פסק דין הוא מעשה אמנות. יש שופטים אומנים ויש שופטים אמנים. אני משתדל להיות שופט אמן ולא שופט אומן".



רביץ, פרוש, שיתפוצצו



בשבוע שעבר ציין חשין את סיומם של שלושת החודשים המוקצבים לשופטים הפורשים לגמלאות לסיים את כתיבת פסקי הדין שלהם. השבועות האחרונים היו אינטנסיוויים מאוד. על שולחנו נותרו כמה מהתיקים הכבדים ביותר שהתגלגלו בעליון בשנים האחרונות, והוא התאמץ לסיים את כתיבת פסקי הדין בהם עד המועד האחרון. ולא רק הוא: גם יתר השופטים הוכנסו לסדר הזמנים הקשוח. וברגע אחד הכל נגמר.



פסיקותיו בעניין חוק האזרחות ובעניין גיוס תלמידי הישיבות הן איפוא ההצהרות השיפוטיות האחרונות של חשין, ובשני המקרים הוא משמיע קול ברור וחזק המנוגד לעמדת הנשיא אהרן ברק. זו לא היתה הפעם הראשונה, אבל דומה שאין זה מקרה שחשין בחר לסיים את כהונתו במחלוקת רחבה עם ברק בעניינים משפטיים המהותיים והעמוקים ביותר שהמערכת המשפטית עוסקת בהם.







כמה ימים אחרי מתן פסק הדין בעניין חוק האזרחות נחשף המייל ששלח ברק לעמיתו מאוניברסיטת ייל, שבו הוא מצהיר כי למרות שטכנית הוא נותר במיעוט, מהותית יש רוב לעמדותיו בין השופטים. חשין, ועמו רוב השופטים העליון, נעלב עד עמקי נשמתו ממכתבו של ברק, אולם הוא מסרב להתנצח אתו פומבית, ומסכים לדבר רק על הפסיקה עצמה.



הרוב של שישה נגד חמישה בעניין חוק האזרחות הוא רוב די רעוע, כי הקול השישי של השופט אדמונד לוי מאוד קרוב בעמדותיו לזה של ברק. אתה חושש שבעתירה הבאה הפסיקה תתהפך והחוק ייפסל?



"אני לא יודע, אני לא אחראי למה שיקרה אחרי. כשאני בחוץ, אני לא יכול לעשות כלום אלא רק לשבת בחוץ ולהתפוצץ כמו כל אזרחי המדינה, ולדעת שאם הייתי שם אז היה יכול להיות כך או אחרת. בסופו של דבר אתה צריך להיות שלם עם עצמך. אם אתה לא אופורטוניסט, ואופורטוניזם מסתובב במקומות כאלה ואחרים, אז זה דבר שמציק לך ומטריד מאוד. כי שופט שהוא פופוליסט ואופורטוניסט, רוצה למצוא חן בעיני קבוצת התייחסות מסוימת, אז הוא עושה מה שהוא חושב שאותו קהל יאהב".



ברק קובע בפסק הדין שלו שהוא מוכן, בשם עקרון המידתיות, שיהיה קצת פחות ביטחון תמורת הרבה יותר זכויות אדם.



"זאת אומרת שהוא מוכן שיתפוצצו שלושים, חמישים אנשים אבל יהיה זכויות אדם. אני לא מוכן. הוא חושב כך, אני חושב אחרת. לשמחתי הרבה אני ברוב. אני לא מוכן לקחת סיכון. לא במלון פארק ולא בחיפה ולא באוטובוסים מתפוצצים בתל אביב. למה אני צריך לקחת סיכון? יש לנו עסק עם מדינת אויב, איך שלא תסובב את זה. אני לא שמעתי אחרי פרל הרבור, כשארצות הברית נכנסה למלחמה נגד יפן, שיבואו פתאום עשרת אלפים יפנים או יפניות וירצו להתחתן עם אמריקאים ויבואו לאמריקה. לא יעלה על הדעת בכלל דבר כזה. מבחינתי אם ייכנס מישהו וישתף פעולה עם טרוריסטים ויהרוג איזה ארבעה-חמישה יהודים או ערבים, אזרחי הארץ, אני לא רוצה. אני רוצה לדעת, למה אני חייב? אין מדינה בעולם שיש זכות חוקתית להכניס אדם זר לארץ, לא כל שכן אויב".



בניגוד לפסיקה בעניין חוק האזרחות שבה ניצח חשין את ברק, בנוגע לגיוס תלמידי הישיבות הוא נותר בבדידות מזהרת, יחיד מול שמונה חבריו שהותירו את חוק טל על כנו. ניכר בו שהנושא נגע בנימי נפשו, ופסק הדין הוא פרוגרמה סדורה נגד המגזר החרדי המקבל תקציבים מהמדינה מבלי לשאת בנטל. "נניח שבדרכם של בני הישיבה יילכו עוד עשרות עשרות אלפים של מועמדים לשירות ביטחון", כתב, "אם כך יהיה, מי יגן על המדינה? מי יגן על בני הישיבה ועל משפחותיהם? במה סומק דמו של בן ישיבה מדמו של צעיר שאינו בן ישיבה? ובאומרנו דם מתכוונים אנו לדם. דם לא כמשל. דם פשוטו כמשמעו".



מה בעצם יש לך נגד החרדים?



"זה לא שאלה של כבוד האדם, אלא פשוט עניין של אפליה בין דם לדם. מקבלים את זה כמובן מאליו וכדבר שגרתי שברור לחרדים שהם לא הולכים לצבא. אבל לכנסת הם בוחרים, הם יושבים בממשלה ומחליטים על חיים ומוות. מקבלים הקצבות מהמדינה כדי ללמוד ולא לעבוד. אני לא מבין את זה בכלל. זה לא מתקבל על דעתי. זה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully