יום הכיפורים של העיתונות הכלכלית

כאשר מגיע לידנו מידע על סיפור כלכלי מענין במיוחד, אנחנו בדרך כלל נכנסים לכוננות גבוהה: מפעילים אנשים, בודקים בכל הכיוונים, מוודאים שהפרטים נכונים, ולא פחות חשוב מכך - עובדים מהר כדי לפרוץ ראשונים עם הסיפור.

אבל ביום שלישי שעבר, כשנודע לנו שאיש העסקים אליעזר פישמן הפסיד לכל הפחות מאות מיליוני שקלים בהשקעות מט"ח בטורקיה - היינו דווקא רגועים. פישמן הוא הבעלים של עיתון "גלובס", הוא אחד מבעלי השליטה ב"ידיעות אחרונות", והיה ברור לנו שאף אחד חוץ מאתנו לא ימהר להוציא החוצה סיפור כל כך לא נעים על בעל הבית. פרצנו עם הסיפור, והוא הפך לנחלת הציבור.

לא לצאת ראשון עם סיפור מביך זה דבר אחד, אבל את מה שקרה מאז בתקשורת אפשר לכנות במונח: "יום הכיפור של העיתונות הכלכלית הישראלית" - ולא אנחנו התחלנו עם המונחים הצבאיים.

מה היה לנו? איש עסקים מהמובילים במדינה, אדם שמחזיק עשרות חברות מהידועות במשק, מפסיד בתוך ימים בודדים כ-400 מיליון דולר, ההפסד הגדול ביותר מעולם תוך כמה שבועות, ומסבך את המערכת הבנקאית וחברות ציבוריות בהפסדים שלו. את הטיפול שלנו בסיפור ראיתם באתר ובעיתון, בעוד שלפי דעתנו שאר העיתונים עסקו בהתחמקויות, יציאת ידי חובה, והדגשה של ספינים תקשורתיים.

אבל אולי אנחנו סתם חבורה של עיתונאים צהובים שהשמחה לאיד העבירה על דעתם? אז כדי לתת כבוד גם לקולות אחרים, הנה כמה מכותרות שהופיעו בעיתונים הגדולים, עם הערה או שתיים שלנו.

כותרת מצוינת, עבודת תחקיר מרשימה ומדויקת. אבל מה היא עושה בעמוד 6? יש דברים חשובים יותר. בידיעות אחרונות שמו את הידיעה בעמוד הראשון של המדור הכלכלי, אבל התחקיר שלהם הראה שההפסד הוא של כמה עשרות מיליוני שקלים, ולכן לא מצדיק יותר מידיעה צנועה וסולידית. ב"גלובס", יותר מ-24 שעות לאחר התפוצצות הפרשה, פירסמו ידיעה בת 300 מלים בעמוד 2 - ואף מילה במדור "שוק ההון", שמונה אגב לא פחות מ-17 עמודים של טקסט צפוף. למחרת המספרים בידיעות כבר עודכנו ל"מיליארד שקל", וכמה חבל שאי אפשר לעשות ארביטארז' בין העיתונים או בין הכותרות שלהם מיום אחד ליום השני. אנחנו מכירים כמה שועלי אופציות שכבר היו עושים מזה הון.

אלו כנראה הזיכרונות של פישמן מהקרב, לאחר שפירסם הודעה לפיה יפצה, תוך שנה, את ההפסדים שגרם מהימורי המט"ח שלו לחברות ציבוריות שבשליטתו. תבינו: היה שם קרב, כוחותינו נתקלו בהתנגדות עיקשת של הארמיה הטורקית, היו פצועים - ואליעזר הוא זה שחילץ אותם. כמו שהוא תמיד עושה. איגוד הבנקים יושב ברגע זה עם ראשי החברות הציבוריות ומנסח את הצל"ש - שאותו יגיש לפישמן מנכ"ל הבורסה בטקס רב-רושם שיתקיים ברחבה בשדרות רוטשילד, פינת יבנה. יהיו פקקים וחסימות כבישים - תבואו ברגל.

צודק, פישמן. מה העניין? מיליארד לפה, מיליארד לשם, זה רק כסף - העיקר היא רוח הקרב ואחוות הלוחמים. הבעיה היחידה בכל הפרשה הזו הם השטינקרים שדיברו והפיצו את המידע. כבר אי אפשר לשמור סודות במדינה הזו, ויש בתוכנו בוגדים שמעדכנים את כולם. איפה הצנזורה? ועוד מאותה ידיעה: פישמן מסתכל קדימה. זה חשוב ומבורך: זו לא הפעם הראשונה או הפעם השנייה שיש קרבות ויש פצועים - צריך תמיד להיערך לגל הפצועים הבא.

לא בסדר מצידו, שטיינמץ. הטורקים עומדים על הגבעות - ושטיינמץ לא מוכן להשתתף במערכה. עוד אחד שלא שמע על אחריות קבוצתית, והוא עוד מתלוצץ: "מצטערים לאכזב את חורשי השמועות, אבל תיק ההשקעות שלנו נמצא באחד משיאי הרווחיות".