ביהמ"ש אישר את בקשת רובננקו להרחיב את צו רישום נכסיה של שיא החזקות גם על חברות בנות שלה

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ורדה אלשיך, אישרה בסוף השבוע שעבר את בקשתה של חברת שמואל רובננקו להרחיב את צו רישום הנכסים שניתן כנגד חברת שיא החזקות גם על חשבונות הבנק של שיא וגם על החברות הבנות של שיא בהן החזקותיה עולות על 75% מהון המניות.

כן קבעה השופטת אלשיך כי צו הרישום יחול גם על מסמכים, קניין רוחני וזכויות אובליגטוריות שאינם בגדר "סוד מסחרי".

בין רובננקו וג'נסיס פיתוח לבין שיא החזקות קיימת מחלוקת ארוכה בעניין השותפות בהוצאות חברה משותפת ברוסיה המשפצת בניין משרדים במוסקווה. לאחרונה דחה בית המשפט את בקשתה של רובננקו למנות לשיא מפרק זמני. לטענת רובננקו, שיא לא שילמה לה את החוב שנפסק בהסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין בעניין החברה המשותפת. עם זאת, בית המשפט קבע כי נציגי רובננקו יוכלו להיכנס למשרדי שיא לצורך רישום של כל נכסיה.

אולם, רובננקו טענה - באמצעות עוה"ד אלרואי קנבל ועדי בר-טל ממשרד עוה"ד אסנת, בכר, קנבל, כרמון ושות' - כי שיא סירבה לקיים את החלטת בית המשפט, ואיפשרה רישום חלקי בלבד של נכסיה. זאת, בטענה כי אין ברשותה נכסים כלשהם, וכי הציוד המשרדי המצוי במשרדיה שייך לחברות בנות.

השופטת אלשיך קבעה כי הבקשה להרחבת צו הרישום גם על החברות הבנות של שיא מהווה למעשה "הרמת מסך" חלקית בתוך אשכול חברות. לדברי השופטת, הגישה הקובעת לעניין הרמת המסך כשמדובר בקונצרן היא איזון בין כיבוד הרצון וחופש החוזים המתבטא ביצירת יישויות משפטיות נפרדות המאוגדות כקונצרן תחת חברה גדולה, לבין מניעת ניצול לרעה של עקרון היישות המשפטית, תוך הסתמכות פורמליסטית על יישויות משפטיות נפרדות, אשר אין להן קיום כלכלי נפרד במציאות חיי המעשה ומטרתן העיקרית אינה אלא להקשות על הנושים שלא כדין.

עוד קבעה השופטת אלשיך כי גישת הביניים תנסה לאבחן בין מצב בו הקונצרן הינו זירת פעילותן של חברות המשמשות כמוקדי רווח עצמאיים, לבין מקום בו עיקרון זה אינו מתקיים והמצב בפועל דומה יותר ל"גוף" ו"איברים" אשר אין להם קיום עצמאי.

לדעת השופטת, נכון וצודק במיוחד להרים מסך בין חברות קשורות כאשר מתקיימת הפרדה בין "היד החותמת" לבין "היד המחזיקה בארנק". כוונת הדברים היא למצב בו מאופן התאגדות הקונצרן יוצא כי המתקשרים עמו מוצאים עצמם, בסופו של יום, עומדים אל מול יישות משפטית ריקה מנכסים, כאשר הנכסים עצמם מצויים בחברות קשורות והשימוש בעיקרון היישות המשפטית הנפרדת נועד להרחיק אותם מהישג ידו של הנושה.

בהתייחסה למקרה הנדון אומרת השופטת אלשיך כי לא מדובר בהרמת מסך ממש, אלא ב"הסטת מסך" לצורך רישום נכסים, שהינו סעד ביניים אשר בא להאיר את עיני בית המשפט והניח בפניו תמונה שלמה ומהותית על מצב החברה.

השופטת מוסיפה כי אין חולק שרישום נכסי חברה אינו עולה לכדי פגיעה הכרוכה במינוי מפרק ואין הוא מתקרב למידת הפגיעה הכרוכה בהרמת מסך בקונצרן אשר משמעותה חיבו בפועל של חברת הבת בחובות החברה האם, ולהיפך.

השופטת מקישה לעניין "הסטת המסך" הקשורה ברישום נכסים המורחב לחברות קשורות מהיחסים שבין מינוי מפרק זמני בפועל, הדורש רמת הוכחה גבוהה של סכנת הברחת נכסים, לבין צו רישום נכסים, לגביו די בחשד ממשי וסביר. לגישת השופטת, כך צריך להיות היחס בין "הרמת המסך" הכרוכה בשבירת קווי ההפרדה של אישיות משפטית נפרדת לשם חיוב בפועל בחובות יישות אחרת ל"הסטת המסך" הכרוכה ברישום נכסים גרידא.

בנסיבות העניין החליטה השופטת אלשיך כי מתקיימת רמת חשד מהותי המספיקה לצורך הרחבת צו רישום הנכסים (פש"ר 1481/01, בש"א 13857/01).