בנק ההשקעות גולדמן סאקס מינה את לויד בלנקפיין למשרת מנכ"ל ויו"ר

גולדמן סאקס, בנק ההשקעות השלישי בגודלו בארה"ב, מינה היום את לויד בלנקפיין למשרת מנכ"ל ויו"ר הבנק, לאחר עזיבת המנכ"ל הנוכחי הנרי פולסון לטובת משרת שר האוצר של ארה"ב.



בלנקפיין בן ה-51, בנו של דוור אשר למד באוניברסיטת הארוורד הודות למלגות, הצטרף לגולדמן סאקס לפני 24 שנים ומונה לנשיא הבנק בשנת 2003, לאחר ששימש כמנהל המסחר של הבנק בתחום האג"ח, המטבע והסחורות.



בלנקפיין מונה למנכ"ל גולדמן סאקס, חברת ני"ע הרווחית ביותר בעולם, לאחר שהבית הלבן הודיע מוקדם יותר השבוע כי פולסון הוא המועמד של נשיא ארה"ב, ג'ורג' וו. בוש, להחלפת שר האוצר ג'ון סנואו, שהתפטר מתפקידו. מינויו של פולסון טעון את אישור הסנאט האמריקאי.



לאחר שנה וחצי של שמועות וחוסר ודאות לגבי המשך כהונתו, הודיע השבוע סנואו כי יעזוב את תפקידו בחודש יוני. כבר בשבוע שעבר דווח כי סנואו ביקש, ככל הנראה, מהנשיא להתפטר וחיכה עם הודעה רשמית עד לבחירת מחליף. סנואו, שנכנס לתפקיד בפברואר 2003, הביע את רצונו לעזוב את התפקיד עם תום מערכת הבחירות האחרונה ב-2004, לדברי מקורביו. סנואו החליף את פול או'ניל, שאולץ לעזוב את התפקיד.



פולסון מכהן כמנכ"ל גולדמן סאקס מאז מאי 1999, ואחראי לאחד השינויים הגדולים בחברה, שהונפקה בד בבד עם כניסתו לתפקיד. במהלך כהונתו נהנתה החברה מעלייה מתמדת ברווחים ומתשואה מרשימה של מניותיה.



היתה זו אותה נמרצות ושאפתנות שדחפה את פולסון במהלך 32 שנותיו בגולדמן סאקס למשרה העליונה של אחת החברות המוערכות בוול סטריט, שהותירה אותו עם שווי נקי של יותר מ-700 מיליון דולר.



פולסון, פעיל איכות סביבה מושבע וחובב צפרות, מזכיר מעט את פול או'ניל, שר האוצר לשעבר שממשל בוש אילץ אותו לפרוש על רקע מחלוקות.



פולסון הוא האחרון בשורת בכירים ארוכה מגולדמן סאקס העוברת לשירות המדינה. כמו או'ניל, לפולסון דעות מוצקות על מדיניות כלכלית. הוא תומך בתקציבים מאוזנים למשל, דבר שעשוי לסתור את המדיניות של בוש, שתרמה לגירעונות תקציביים אדירים.



עתה, כששוק המניות מתחיל להראות סימנים של חולשה והדולר ממשיך להיחלש, ממשל בוש פנה לבכיר מנוסה מוול סטריט על מנת להביא מעט רגיעה לשווקים האמריקאיים הסובלים מחוסר ודאות.



פולסון מונה למנכ"ל שותף בגולדמן סאקס ב-1998, זמן קצר לפני הנפקת החברה. הוא היה אחד המנכ"לים הראשונים בוול סטריט שזיהו את הרווחים הפוטנציאליים הטמונים בביצוע הימורים גדולים באמצעות ההון העצמי של החברה, במקום לשמש רק מתווכים.