המרת התשתית הנוכחית בתשתית אחרת לא תיחשב כהכנסה של חברות הכבלים לצורך תשלום תמלוגים לממשלה

בהסכם האוצר-כבלים (המצורף כלינק ומובא בפניכם במלואו), המנוסח באופן שמתייחס למיזוג חברות הכבלים כעובדה מוגמרת, נכתב כי המרת תשתית הכבלים הנוכחית בתשתית תקשורת אחרת לא תיחשב כהכנסה של חברות הכבלים לצורך תשלום תמלוגים לממשלה.

סעיף זה עשוי לתת בידי חברות הכבלים אפשרות לשנות את המודל הטכנולוגי שלהן (החלפת צינור תקשורת אחד באחר) מבלי להיות חייבות בתשלומי תמלוגים בעקבות ההכנסה המתקבלת.

בעידן תשתית התקשורת הענפה (כבל אופטי, כבלים קואקסיאליים, לוויין, אלחוט וכו') ולאורך 12 שנים (תקופת ההסכם) אין להוציא מכלל אפשרות מהלך מסוג זה.

בהסכם נקבע כי המדינה תגבה מחברות הכבלים 12% תמלוגים על מכירת נכסים הקשורים בתשתית הכבלים בשנה הראשונה להסכם (2003). עם זאת, שיעור התמורה שחברות הכבלים יהיו חייבות בגין מכירת נכסים יקטן פרופורציונאלית לזמן שנותר לתקופת ההסכם.

ההסכם אינו מתייחס לזכויות הממשלה בתשתיות אחרות שיוקמו על ידי חברות הכבלים.

צמיחה שנתית ממוצעת של פחות מ-3%

כמו כן, מחויבת כל חברה בנפרד בתשלום התמלוגים בהתאם לחלקה היחסי בתמורה המשותפת. (החלק היחסי נקבע על סמך מספר המנויים שיש לכל חברה):

חלקה של ערוצי זהב - 39.1%

חלקה של תבל - 36.8% (לא כולל 30% שתבל מחזיקה בערוצי זהב)

חלקה של מתב - 24.1%

ההסכם קובע כי שינוי החלק היחסי של כל חברה ייעשה בהסכמת שלוש החברות בלבד.

מאומדני שנת 2000 - הכנסות של 1.8 מיליארד שקל לשלוש החברות גם יחד - עולה אפוא כי סך התמלוגים שישלמו חברות הכבלים למדינה לאורך 12 שנה, בהתאם למדרגת ההכנסות שהובאה בטבלה לעיל ובהנחה של צמיחה שנתית של 0%, נאמד בכ-450 מיליון שקל.

כשאומדני האוצר מדברים על הכנסה של 600 מיליון שקל בערך נוכחי מהתמלוגים, הרי שבחישוב קל ניתן להגיע למסקנה כי האוצר התבסס על צמיחה שנתית ממוצעת של פחות מ-3%. רק לפני שנתיים העריך משרד האוצר את שווי הרשיונות והתמורה שעל המדינה לקבל מחברות הכבלים בכ-1.5 מיליארד דולר. כשהאוצר מעריך את הצמיחה בענף בפחות מ-3% - אין זה מפתיע שהסכים לוותר על למעלה ממיליארד דולר מהצעתו הראשונית.

ההסכם חייב עדיין בשני אישורים נוספים לפני שיהפוך עובדה מוגמרת: אישור היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין לתוקפו המשפטי של ההסכם, ואישור השרה לפיתוח אזורי, ציפי לבני, שנתבקשה לטפל בהסכם מפאת קשריו האישיים של שר האוצר סילבן שלום לעניין, וניגוד האינטרסים העולה מהם.

ההסכם, שנחתם ב-10 ביולי, קבע כי חברות הכבלים ישלמו למדינה סכום המוערך בכ-600 מיליון שקל על פני 12 שנים החל מ-2003, בתמורה לקבלת רשיונות מפעיל תקשורת והזכות להמשך השימוש בתשתית הכבלים.

בהסכם נקבע כי התשלום

יהיה בהתאם להיקף המחזור של החברות - ככל שהוא גדול יותר, כך שיעור התמלוגים יהיה גבוה יותר במסגרת טווח של 0.5%-4%.

השרה לבני אמורה להודיע על החלטתה השבוע, ולא מן הנמנע כי לוח הזמנים של ועדת הכלכלה של הכנסת, שתדון מחרתיים בתיקון 25 לחוק הבזק, ידחוק בשרה למתן תשובתה, שכן אם הוועדה תגיע לעמק השווה בנושא סעיף הפורנוגרפיה, ויו"ר הוועדה, אברהם פורז, יאפשר את הגשת חוק הבזק לקריאה שנייה ושלישית במליאה, הרי שיופעל לחץ על השרה לבני לצרף את החלטתה לחוק.