בלינקוב צריך היה רק להשאיר את הכבלים ליגה - ואילו קמיניץ צריך לחשוב על אליפות

שבועות יתכנסו בחגיגיות ראשי הכבלים ויבקשו את אישור אסיפת בעלי המניות למיזוג חברות הכבלים שכה חיכו לו. עוגות ויין יקבלו את פני הבאים, פרצופים מחויכים ודברי פתיחה מרגשים יושמעו, וזו תהיה ההקדמה לאישור של אחד המיזוגים החשובים ביותר שידע המשק בישראל - לבטח המסובך שבהם.



ברגע החגיגי הזה ייתכן שתונף יד אמיצה מצד אחד מבאי האסיפה, שלא יסכים לשמש חותמת גומי, והוא ישאל "מה לעזאזל עשיתם פה בשנתיים האחרונות? אולי מישהו מוכן להסביר לנו איך הושחת ונשחק ערך אימפריית הכבלים בצורה כזו? איך כשלה החברה בכל פרמטר עסקי? איך יכול להיות שלכבלים עם יתרון טכנולוגי כה גדול על הלוויין, עם שירותי אינטרנט וטלפוניה שהלוויין לא מציע - יש עדיין ירידה של 5% בתוך שנה בשורת ההכנסות? ואיך למרות כל פעילויות הרכישה והתפעול המשותפות של חברות הכבלים - יצרתם לנו קריסה מוחלטת וגידול של 100% בהפסד התפעולי ובהפסד הנקי בשנה האחרונה?".



בתגובה יקפוץ אחד ממנחי האסיפה ויזעק, "תסלח לי אדוני, כולם שמעו אותך, עכשיו תשב בבקשה בשקט ותפסיק לעשות פרובוקציות". היד האמיצה תנסה לעקוץ שוב: "זו כנראה הבעיה, יותר מדי זמן ישבו פה בשקט ולא עשו דבר". בשלב הזה ייאלץ הקול הזועק במדבר להתיישב ולצפות מהצד כיצד מאשרים עמיתיו, ברוב גדול, את מיזוג הכבלים ואת המינויים של בעלי המניות לדירקטוריון החברה הממוזגת.



השבוע פורסמו לראשונה באופן מלא דו"חות שלוש חברות הכבלים. הדו"חות מציבים לא מעט סימני שאלה על תפקודם של מובילי תעשיית הכבלים בשנים האחרונות. על עובדה אחת אין עוררין: מדובר בכישלון חרוץ של כל מי שקיבל החלטות, או שמא לא קיבל החלטות, בכבלים.



לכאורה האצבע המאשימה יכולה להיות מופנית למנכ"ל הכבלים, רם בלינקוב, אלא שיש לו נסיבות מקלות: הוא היה ונותר המנכ"ל "המיועד" ואף פעם לא קיבל באמת את המושכות לידיו; הוא סבל מחוסר שיתוף פעולה מצד גורמים בקרב בעלי הכבלים; והוא לא קיבל אישור לבצע מהלכים אסטרטגיים חשובים.



יותר מכך, מלות הפרידה המפרגנות שכתבו באחרונה בעלי המניות בכבלים לבלינקוב היו עתירות סופרלטיבים נדירים ואפשר לראות בהם לקיחת אחריות מצד הבעלים על מחדלי הכבלים. בשורה התחתונה הכבלים כשלו במשימה העיקרית - להרוויח כסף. הם הפסידו במאבק לשיפור התדמית בקרב הלקוחות; ביזבזו את ההזדמנות לשפר את שביעות הרצון של הלקוח בכבלים ואת מערכי השירות ולא השכילו למנף את האיחוד במערכי התפעול.



הרס עצמי



בעלי המניות בכבלים הרסו כל סיכוי לקדם את הכבלים לאורך כל הדרך. הם תמיד חשבו שהזמן פועל לטובתם ולא ניתחו נכון את מפת האינטרסים. לפני שנתיים נכנס יצחק תשובה להשקעה בכבלים, דרך השתלטות על דנקנר השקעות ומתב והאופטימיות חגגה. בפועל, חלפו שנתיים ומתב ויתר חברות הכבלים עברו להפסדים תפעוליים מדאיגים, המשיכו לאבד עשרות אלפי מנויים ולא הצליחו למנף את סל השירותים (טלוויזיה, אינטרנט וטלפוניה) ליצירת צמיחה עסקית. מחיר עסקת מיזוג הכבלים בהשוואה למחיר שלפיו השקיע תשובה במתב, מוכיח שאשף ההשקעות והתשואות לא ראה במקרה הזה ולו בדל של תשואה.



חברו של תשובה, אליעזר פישמן, נהנה בשנתיים האחרונות משיפור מעמדו הפיננסי מול מערכת הבנקאות הישראלית, והוא הופך במיזוג לבעל המניות הגדול של הכבלים בישראל. אלא שפרשת הלירה הטורקית החזירה אותו שוב לאחור ומחקה באחת את החיוך מפניהם של מנהלי ועדות האשראי בבנקים, ששוב מודאגים מהשותף הגדול שלהם להובלת הכבלים.



במסגרת הליך המיזוג לוקח על עצמו פישמן חוב של כחצי מיליארד שקל נוספים, כשהפסדיו מהתעשייה רק הולכים וגדלים. מצחיק להיזכר כיצד פינטז פישמן, רק לפני כמה חודשים, לרכוש בצוותא עם תשובה את פרטנר תמורת 750 מיליון דולר שיגיעו ברובם מאשראי בנקאי אשר יסתמך על ההבטחה הגדולה שייצור מהלך מיזוג של הכבלים ופרטנר.



הבנקים, מצדם, יכולים להאשים רק את עצמם. הם טירפדו כל ניסיון להזרים כסף חדש לתעשייה וחשבו שהדגירה שלהם על מניות הכבלים תוכיח את עצמה, אך טעו. אילו היו הכבלים נמכרים לפרטנר לפני שנתיים, יכול מאוד להיות שהבנקים היו רואים כבר היום תשואה על המהלך, ולבטח לא היו חווים את המשבר שפקד את חברות הכבלים גם ב-2005. הבנקים, שמחקו מאות מיליוני שקלים בגלל הצרות הפיננסיות של הכבלים, חשבו שהם לפחות צוברים ריבית על חוב המיליארדים, אך נאלצו להמיר את החוב במניות. עכשיו, ההמתנה לאפסייד תארך זמן רב.



ובכל זאת, בחודשים האחרונים חל מפנה בהתנהלות של הכבלים. החברות עוברות התייעלות בכל מה שקשור להליכי גבייה ולהפחתת הוצאות: הן מחסלות בהדרגה את מנויי המבצעים הגדולים ומעבירות עשרות אלפי מנויים לחיובים בתשלום מלא - מהלך שעשוי להסתכם בתוספת הכנסה של מיליוני שקלים; הן התוו תוכנית מקיפה להעברת מנויים אנלוגיים לפורמט הדיגיטלי - תוספת הכנסה ממוצעת למנוי בהיקף של כ-50 שקלים; הן מגדילות את קצב גיוס מנויי הטלפוניה לכ-17 אלף בחודש, תוספת הכנסה אפשרית של 35 מיליון שקל ברבעון; הן מעבירות מנויי אינטרנט מחבילות 750 קילו בייט לחבילות 1.5 מגה בייט ויותר - תוספת הכנסה של מיליוני שקלים בשנה; והן מבצעות חידוש מהיר של הסכמי תוכן במחירים נמוכים יותר.



הוא קוסם?



המנכ"ל החדש של חברות הכבלים, דוד קמיניץ, יחל היום את ההיכרות הראשונה שלו עם חברות הכבלים ועם צוות ההנהלה שלו. קמיניץ, בתפקידו האחרון כמנכ"ל ברק, הציל את החברה ממשבר אג"ח סבוך במהלך שיצר לו תדמית של מנכ"ל-קוסם. אתגר לא קטן מצפה לו גם עכשיו: בלינקוב צריך היה רק להשאיר את הכבלים ליגה, כעת, עם מיזוג החברות והזרמת אשראי נוסף - קמיניץ צריך לחשוב על אליפות. על כתפיו מוטלת המשימה להחזיר את הכבלים למעמד של גורם דומיננטי בשוק התקשורת הישראלי, ליצור צמיחה ולייצר רווחים ובעיקר להכין את החברה להנפקה.



קמיניץ מוכרח להתמקד בהתייעלות. כבר בשלב הראשון ייתכן שהמנכ"ל החדש יידרש למהלך כאוב שיכלול פיטורי מאות עובדים. קמיניץ יצטרך למצוא דרך להורדת מחירי התוכן, שגדלו לרמות ש