בית המשפט העליון דחה את ערעור אגף המכס והמע"מ - יורוקום לא תשלם מכס על הסוללות הדקות של נוקיה

בית המשפט העליון דחה בסוף השבוע שעבר את ערעור אגף המכס והמע"מ באשר לסיווג הסוללות הדקות מדגמי BBH-1H ו-BBH-1S אשר יוצרו ע"י נוקיה ויובאו ארצה בשנים 1994 עד 1997 ע"י חברת יורוקום כמצבר חשמלי. במקביל, בית המשפט קיבל באופן חלקי את ערעורה של יורוקום כאשר קבע כי הסוללות האמורות יוצרו בפינלנד.

מפסק דינו של בית המשפט, אשר ניתן ע"י השופט אנגלרד והשופטות דורנר ושטרסברג-כהן, עולה כי חברת יורוקום תקשורת סלולרית, אשר עוסקת ביבוא של טלפונים סלולריים, ייבאה מארה"ב בין השנים 1994 עד 1997 ערכות טלפונים סלולריים של חברת נוקיה. כל ערכה כללה טלפון סלולרי, מטען ושתי סוללות (עבה ודקה).

לצורך קביעת שיעור מסי היבוא סיווגו רשויות המכס את ערכת הטלפון בכללותה, על כל רכיביה, כ"טלפון אלחוטי", כך שגם הסוללה הדקה זכתה להימנות על הערכה. למזלה הטוב של יורוקום, מאחר שהמוצר הכולל יובא מארה"ב, הרי שעל פי הסכם הסחר החופשי בין ישראל לארה"ב היו הערכות פטורות ממכס.

אולם, במהלך אוקטובר 1996 התברר לאגף המכס כי במקרים מסוימים הערכה לא הגיעה לצרכן בשלמותה, שכן יורוקום נהגה להפריד את הסוללה הדקה מהערכה ולמוכרה לצרכן בנפרד.

לפיכך, רשויות המכס החלו לסווג את הסוללות הדקות בסיווג שונה, כך שחל עליהן מכס. בשל כך פנתה יורוקום לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה כי יקבע שאין זה מן הראוי להפריד בין הערכה לבין הסוללה הדקה מבחינת סיווג המכס, וכי גם אם תסווג הסוללה הדקה בנפרד, הרי שהסיווג בו נקטו רשויות המכס אינו הסיווג הנכון. בנוסף, יורוקום טענה כי הסוללה היא מתוצרת פינלנד, כך שבכל מקרה היא פטורה ממכס בשל הסכמי הסחר עם הקהילה האירופית.

בדיון שנערך בבית המשפט המחוזי קבע השופט גבריאל קלינג כי יש לסווג את הסוללה הדקה בסיווג שונה, שאומנם אינו פוטר כליל את יורוקום מלשלם מכס, אך מנגד אינו עולה כדי שיעור המכס שהטילה עליה המדינה. לגבי הטענה כי הסוללה היא מתוצרת פינלנד, קבע השופט שעל החברה היה להציג לרשויות המכס תעודת מקור המעידה על מקורם של הטובין, ומכיוון שלא עשתה כן - היא אינה פטורה מתשלום המכס.

שני הצדדים עירערו על פסיקת בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון. יורוקום טענה, באמצעות עוה"ד יעקב פוטשבוצקי ומיכל זילברשטיין ממשרד עוה"ד ד.פוטשבוצקי, כי אין ביכולתה להציג תעודת מקור שתעיד על מקור הסוללות, שכן תעודת מקור ניתנת להוצאה רק בעת יצוא המוצר.

אגף המכס והמע"מ טען כי קיימת חזקה לכאורה כי הסוללות לטלפונים הסלולריים יוצרו ביפאן או במזרח הרחוק. כמו כן, טען אגף המכס והמע"מ כי יש להטיל על הסוללות הדקות שיעור מס קנייה של 45%, שכן יש לסווגן כמצבר חשמלי.

בית המשפט העליון התיר ליורוקום להביא מסמך מחברת נוקיה, המאשר כי ארץ הייצור של הסוללות הדקות היא פינלנד. השופט אנגלרד קבע כי לצורך ההחלטה בדבר מתן פטור ממכס ניתן להסתפק בראיה מנהלית לשם הוכחת ארץ המקור של הסוללות. בהתאם לקביעה זו החליט השופט אנגלרד כי יורוקום הציגה תשתית ראייתית מספקת לביסוס החלטה מנהלית למתן פטור ממכס.

באשר לדין הסוללות הדקות מבחינת מס קנייה, השופט אנגלרד קבע כי יש לברר תחילה האם הסוללה הדקה היא חלק מן הערכה הכוללת של הטלפון הסלולרי. אם התשובה לכך היא שלילית, יש לברר את הסיווג של הסוללה כטובין העומד בפני עצמו.

בהתאם, השופט אנגלרד קיבל את פסיקת בית המשפט המחוזי לפיה יש לסווג את הסוללה הדקה בנפרד מערכת הטלפון הסלולרי המיובא, שכן לדבריו המועד הקובע לבחינת השאלה האם הסוללה נתונה במערכת למכירה קמעונית הוא בסמוך למכירה הקמעונית של הסוללה.

גם באשר לבירור השני קבע השופט אנגלרד כי המאפיין הבלעדי והייחודי של הסוללה הדקה הוא השימוש שנעשה בה להפעלת הטלפון הסלולרי. המבחן של סיווג פונקציונלי מוביל למסקנה כי הסיווג הראוי יותר לסוללה הוא סיווגה כחלק המתאים לשימוש בלעדי עם הטלפון הסלולרי.

השופט אנגלרד הוסיף כי משמעותה של הסוללה הדקה במנותק מהטלפון האלחוטי היא זניחה ואף חסרת ערך, ולכן יש לסווג את הסוללה על פי פרט הסיווג המתאר את ייעודה המיוחד. בהתאם קבע השופט אנגלרד כי לאור סיווג הסוללות, יורוקום אינה חייבת במכס בגינן בתקופה האמורה.

המדינה חויבה לשלם ליורוקום שכר טרחת עו"ד בסך 20 אלף שקל (ע"א 655/99, ע"א 725/99).