נהגים שמשוחחים בטלפון הנייד בזמן הנהיגה נוהגים בצורה מסוכנת; הם לא שומרים מרחק, וככל ששיחת הטלפון מתארכת, מאבד הנהג את תחושת התיאום עם התנועה שסביבו, ומגביר את מהירות נסיעתו; כך עולה ממחקר ראשון שנעשה בישראל בתנאי שטח, בנושא השפעת הדיבור בטלפון נייד על בטיחות הנהיגה. המחקר בוצע על-ידי חוקרי תוכנית ה"פניקס" לבטיחות בדרכים באוניברסיטת בר-אילן.
להבדיל ממחקרים שבוצעו בעבר, המחקר הנוכחי לא התבסס על ניתוח סטטיסטיקה של תאונות דרכים ולא על שימוש בסימולטורים, אלא בוצע בשטח, בתנאי אמת, באמצעות תצפיתנים. החוקרים-תצפיתנים התלוו לנהגים כטרמפיסטים תמימים לכאורה. בעזרת משתפי פעולה חיצוניים, בעת הנהיגה בוצעו שיחות טלפון יזומות אל הנהגים. התצפיתנים תיעדו בחשאי את דפוסי הנהיגה - בזמן השיחות בטלפון ושלא בזמן השיחות - וערכו רישומים של שמירת המרחק ושל מהירות הנסיעה.
השיחות לנהגים עסקו בנושאים נייטרליים, כמו קביעת פגישה. "לו היו אלה שיחות שדורשת מהנהג עומס קוגנטיווי רב יותר, או אם היו אלו שיחות שעוסקות בעניינים אמוציונליים, היו מתגלים ממצאים חמורים עוד יותר", אומרת הד"ר טובה רוזנבלום, העומדת בראש התוכנית לבטיחות בדרכים באוניברסיטה.
כל הנהגים דיברו בדיבוריות, אך לטענת רוזנבלום, לעובדה זו לא היתה משמעות: "דיבורית רק נותנת אשליה של שליטה וביטחון. הסחת הדעת היא חמורה ומסוכנת באותה מידה".
המחקר תיעד התנהגות של 23 נהגים. בסוף הנהיגה הם נשאלו עד כמה השיחות שניהלו פגעו ביכולת הנהיגה שלהם. 19 מתוך 23 השיבו שלא פגעו כלל.
לדעת רוזנבלום, חוסר המודעות הזה מצביע על הסכנה הגדולה ביותר. "הנהגים שלא היו מודעים להסחת הדעת הם בדיוק אותם נהגים שביצעו את הכי הרבה עבירות תנועה, תוך כדי המעקב אחריהם".
סנ"צ חזי שוורצמן, ראש מדור נפגעי תאונות דרכים באגף התנועה במשטרה, אמר: "התוצאות של המחקר לא מפתיעות אותנו. הבעיה הזאת הולכת ומחריפה עם המגמה של עלייה בשימוש בסלולרי".
לדבריו, "הטלפונים הסלולריים הפכו להיות תחנות מידע של ממש. השוטרים שלנו נתקלים ללא הרף בנהגים שלא רק מדברים בטלפון תוך כדגי נהיגה, אלא גם גולשים באינטרנט, צופים בסרטונים, שולחים SMS ועוד. זמני התגובה של נהגים כאלה מתארכים באופן משמעותי והסכנה לתאונות דרכים גדלה".
על אף הממצאים הברורים של המחקר, השימוש בטלפון נייד תוך כדי נהיגה לא מופיע ברשימת 28 הסיבות הנפוצות ביותר לתאונות דרכים בישראל. לדברי שוורצמן, רק בשניים עד שלושה אחוזים מהתאונות מוכח הקשר לשיחה בטלפון. הבעיה היא, ככל הנראה, ביורוקרטית ותקציבית. כדי להוכיח את הקשר בין התאונה לשיחה צריך להשיג מהמפעיל הסלולרי פלט שיחות של הנהג, ויש להצליב בין השיחות לזמן התאונה. "לא תמיד יש שיתוף פעולה מהחברות הסלולריות", אומר שוורצמן, "דרוש גם חוקר שיתלבש על זה ולא תמיד יש לנו כוח אדם לכך".
שוורצמן בטוח שהשיחות בטלפון הנייד מהוות גורם משמעותי בתאונות. "הייתי מעז ואומר שבתוך הסיבות השכיחות ביותר לתאונות דרכים בישראל חבוי מרכיב משמעותי של שיחות טלפון. הדבר עשוי לכלול תאונות דריסה של הולכי רגל, כאשר הולכי הרגל הם ששוחחו בסלולרי", הוא אומר.
אגף התנועה במשטרה בוחן בימים אלה, בשיתוף הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, עריכת מחקר מקיף בנושא, העשוי להוביל לשינוי הניתוח של הסיבות לתאונות דרכים. "אי אפשר לעמוד בה ולאסור שיחה בטלפון סלולרי לחלוטין", אומר שוורצמן, "אנחנו מתמקדים במה שמוטל עלינו - לאכוף את האיסור על שיחה ללא דיבורית".
האיסור הזה יהיה גורף יותר בעתיד הקרוב. משרד התחבורה עומד לאשר בקרוב תקנה שתאסור על שיחה ללא דיבורית גם במכשירים שמוגדרים מכשירי קשר, כמו מירס. מחברת מירס נמסר בתגובה: "לא שמענו על הכוונה לשנות את התקנה".
שיחה בטלפון הנייד בזמן נהיגה גורמת לאי שמירת מרחק ולמהירות מופרזת - גם כאשר הנהג משתמש בדיבורית
יואב קווה
14.6.2006 / 10:33