"מכור לי עשרת אלפים ורמוס, קנה לי קצת אברמוביץ"

איך מערבבים את שמיל קורצמן (מנהל הקופות הסולידי מעלומים), את יעקב ויינשטיין (איש האג"ח מתל אביב), את הקרנות האקזוטיות (והנופלות) של דיקלה, את קרנות ההשתלמות (הכבדות) של קהל, את מנהלי ההשקעות (המעונבים) של הבנק האמריקאי בר סטרנס ואת המותג (הוותיק) של חברת הביטוח מגדל? זו הבעיה שמתחבט בה כיום יו"ר מגדל שוק הון, דן ללוז.



מגדל שוקי הון שבניהולו של ללוז מחזיקה כבר כיום בכמה מותגים, כמו פלטיניום ועלומים, והיא חתומה על רכישת דיקלה, אפיקים וקהל ביותר מ-600 מיליון שקל. בסך הכל יש למגדל כיום תיק של 25 מיליארד שקל, וכדי לשמור עליו ולהגדילו היא צריכה לבנות מותג-על אחד חזק. שבעה מותגים, מוכרים ככל שיהיו, היא לא תוכל לשמר.



שוק ההון עובר מעולם של מוצרים לעולם של לקוחות. הלקוח יכול לעבור בתוך שנייה אחת מקרן לקרן ומקופה לקופה, וכדי ללכוד את לבו יש לגייס את כל הכוחות השיווקיים. ללוז, כמו מנהלי בתי ההשקעות הגדולים האחרים, יודע שיש לו חלון זמן של שנה וחצי-שנתיים להיתפס בתודעת הציבור כבית השקעות גדול ומקצועי, בעל מוניטין ועם גב חזק. זאת הסיבה לכך שפריזמה, בית ההשקעות של מרקסטון, משיק את עצמו בהשקעה גדולה וזאת הסיבה לכך שפסגות תצא בקרוב עם קמפייין חדש.



גם ללוז עושה עבודה, ולצורך זה הוא שכר כמה תותחים, כמו משרד הפרסום מקאן אריקסון, חברת המחקר MarketWatch של אבינועם ברוג ומשרד יחסי הציבור של רני רהב. ללוז יודע שכדי להגיע לציבור הוא יהיה חייב "לתפוס בלטה", אם להשתמש במושג השאול ממדורי הספורט. פריזמה, למשל, מנסה להיכנס לטריטוריה של "הידידותי" ו"החברותי", פסגות תפסה את "המובילות" כמאפיין שלה. מיטב תפסו את המקום של המדריך או המנטור (זוכרים את המושג "כלכלני מיטב"?) ואקסלנס את הנישה של החדשנות והיצירתיות. אנליסט נשארו "הבוטיק". יהיה מעניין לראות מה יעשו הראש של אילן שילוח והמחקרים של ברוג למותג של ללוז.