בישראל צופים בטלוויזיה 50 דקות פחות מהממוצע בעולם

מאת חני ברבש

זמן הצפייה הממוצע בטלוויזיה לנפש בישראל ב-2000 היה 158 דקות ביממה, לעומת 266 דקות צפייה לנפש ביממה בארה"ב ו-107 דקות בטייוואן - כך עולה מנתוני מערכות הפיפל מיטר הפועלות במדינות השונות, שנתוניהן קובצו על ידי חברת איסוף הנתונים יורודאטה טי.וי (Eurodata-T.V), חברת בת של מדיהמטרי (Mediametrie) הצרפתית (ראו תרשים). יורודאטה משמשת בנק מידע בנושא זמנים ושיעורי צפייה (רייטינג) בתוכניות וערוצי טלוויזיה.

מנתוני 63 המדינות שאספה יורודאטה עולה, כי ב-2000 היה ממוצע הצפייה בטלוויזיה ביממה לפי מדינות 188 דקות לנפש - 30 דקות יותר מזמן הצפייה הממוצע בישראל. בנוסף חישבה יורודאטה את זמן הצפייה הממוצע לצופה בעולם, בהתחשב בגודל האוכלוסייה במדינות שונות. ב-2000 היה ממוצע זה 208 דקות בממוצע, כלומר הצופה הישראלי צופה 50 דקות פחות מזמן הצפייה הממוצע לצופה בעולם.

עוד עולה מהנתונים כי מגמת הירידה המדווחת בשיעור הצפייה בטלוויזיה בישראל בשנתיים החולפות, והחרפתה בחודשים האחרונים, לא ייחודית לישראל. באחרונה דווח כי לפי נתוני מערכת הפיפל מיטר חלה בישראל ירידה של כ-10% בשיעור הצפייה הכללי בטלוויזיה ב-2001, לעומת התקופה המקבילה ב-2000. עיקר הירידה בא לידי ביטוי בצפייה בערוץ 2.

למרות שמגמה זו זוכה לחיזוק ממחקרים שוטפים הנערכים על ידי חברת המחקר תסקיר עבור חברות הכבלים ו-ICP, עולות טענות רבות נגד מערכת הפיפל מיטר וחברת טל-גאל המפיקה את הנתונים עבור הוועדה למדרוג. בין היתר, מובעת ביקורת על מדדים מסוימים, והועלתה טענה כי בקרב חברי פאנל הפיפל מיטר ניכר חוסר שיתוף פעולה.

יש הטוענים, ובראשם זכייניות ערוץ 2, כי הדיווח על ירידה בשיעור הצפייה הכללי בטלוויזיה מוכיח כי מערכת הפיפל מיטר לא תקינה. טענה זו מבוססת על ההנחה שצופים משנים את הרגלי הצפייה שלהם ועוברים לצפות בערוצים חדשים, אך הם לא צופים פחות בטלוויזיה באופן כללי. נתוני יורודאטה ממחישים כי ישראל אינה יוצאת דופן.

מנתוני הפיפל מיטר עולה כי בישראל חלה ירידה של 1.9% בזמן הצפייה הממוצע מ-161 דקות ב-1999 ל-158 דקות ב-2000; באירלנד ירד שיעור הצפייה הממוצע ב-2.7% מ-186 דקות ב-1999 ל-181 דקות ב-2000; בדנמרק חלה ירידה חדה יותר של 4.4%, מ-158 דקות בממוצע לאדם ב-1999 ל-151 דקות ב-2000; ביוון ירד שיעור הצפייה הממוצע ב-3.5% מ-227 דקות ב-1999 ל-219 דקות ב-2000; בסינגפור נרשמה ירידה של 6.4% מ-140 דקות ל-131 דקות.

הירידה בצפייה ניכרת גם בנתוני הצפייה ל-1998. באירלנד דווח על ירידה של 4.1% מ-194 דקות ב-1998 ל-186 דקות ב-1999. בטייוואן לעומת זאת, חלה ירידה של 18.5% מ-130 דקות ב-1998 ל-106 דקות ב-1999, אך מגמה זו השתנתה ב-2000. בשנה זו חלה עלייה של 0.9% במספר דקות הצפייה ל-107 דקות.

עם זאת, מנתוני יורודאטה עולה כי בכשני שלישים מהמדינות עלה שיעור הצפייה הממוצע בטלוויזיה ב-2000. בולטת במיוחד ארה"ב, המובילה בזמן הצפייה הממוצע בטלוויזיה, בה חלה עלייה של 10.8% בדקות הצפייה - מ-240 דקות בממוצע ב-1999 ל-266 דקות ב-2000. ב-1998 היה זמן הצפייה הממוצע לנפש ביממה בארה"ב 238 דקות.

בהונגריה, המדורגת רביעית בדירוג המדינות עם שיעור הצפייה הגבוה ב-2000 - 249 דקות צפייה בממוצע ביממה, חלה עלייה של 7.3% לעומת 1999, אז היה זמן הצפייה הממוצע 232 דקות. עלייה מתונה חלה בקפריסין, 3.2%, מ-217 דקות ב-1999 ל-224 דקות ב-2000.

נתוני הצפייה בטלוויזיה מדווחים באופן שוטף ליורודאטה על ידי המדינות השונות, כאשר בכל המדינות נאספים הנתונים באמצעות מערכת פיפל מיטר - מערכת מדידה אלקטרונית הרושמת לגבי מדגם חברי הפאנל מתי והיכן דולקת הטלוויזיה ובאיזה ערוץ.

בנוסף נדרשים חברי פאנל הפיפל מיטר, המהווים מדגם מייצג של בעלי מקלטי הטלוויזיה באותה מדינה, ללחוץ על שלט מיוחד המציין מי מבני הבית צופה באותו זמן. ברוב המדינות מודדת המערכת את הצפייה בקרב צופים מגיל 4, אך כמה מהן בוחרות להתחיל את המדידה בגיל אחר.