כיצד להבטיח את אמינות המטבע האחיד

מאת אקונומיסט

איטליה תמיד עוררה חששות בקרב מדינות אחרות בגוש היורו, עקב גישה נינוחה לגירעונות תקציביים, פיחותי מטבע וחוב ציבורי ענק. לכן, כשהעריכה לאחרונה ממשלת איטליה החדשה כי הגירעון בתקציב 2001 יהיה הרבה יותר גדול משהבטיחה קודמתה לשותפותיה באיחוד האירופי, ניכרה עצבנות רבה במשרדי האוצר האירופיים.

כעבור יומיים הודיע שר האוצר של איטליה, ג'וליו טרמונטי, כי גיבש תוכנית שתסייע לו, כדבריו, לעמוד ביעד הגירעון המקורי. הרוחות נרגעו, אך ייתכן שזו רגיעה זמנית. רבים בבריסל לא השתכנעו מהתוכנית של טרמונטי. הם חוששים כי עד סוף 2001 יתברר כי האיטלקים אכן חרגו מיעד הגירעון המוסכם. ככל הנראה בשלב זה, חודש לפני הפצת שטרות ומטבעות יורו, תרגיש הנציבות האירופית חובה לפרסם נזיפה רשמית באיטליה.

קבוצת מדינות היורו חששה בדיוק מתרחיש כזה. כשהנציבות האירופית נזפה בתחילת 2001 באירלנד - על הורדת מסים בעיצומה של פריחה כלכלית - אירו-קרטים רבים הודו שלא לייחוס כי המטרה היתה לאותת לאיטליה כי מועדון היורו נחוש לחייב את חברותיו למשמעת פיסקלית.

כל מדינות היורו חתמו על אמנת היציבות והצמיחה שיזמה גרמניה, על פיה, כל מדינה בגוש היורו שצוברת גירעון בתקציב של יותר מ-3% מהתמ"ג עלולה להידרש לתשלום קנס של עד 0.5% מהתמ"ג. בנוסף להסכמה להליך דרקוני זה, הסכימו חברות המועדון לנהל תקציבים פחות או יותר מאוזנים, בזמנים רגילים. לפי סקירה שפירסם באחרונה האיחוד האירופי, כל מדינות היורו ישיגו את היעד הזה עד 2004.

המוסדות שמאחורי היורו - הנציבות בבריסל והבנק המרכזי האירופי בפרנקפורט - סבורים שכדי להבטיח את אמינות המטבע האחיד הצעיר, חייבות המדינות שאימצו אותו להיראות כמחויבות לכללי המשחק. יש הטוענים כי הכללים האלה לא הגיוניים.

בהצטרפות ליורו ויתרו ממשלות לאומיות על שני כלים מסורתיים לניהול הכלכלות שלהם: היכולת לקבוע שערי ריבית והיכולת לפחת, או לייסף, את המטבעות שלהם. מבקרים אומרים כי יש לאפשר לממשלות גוש היורו מרחב פעולה מקסימילי לשימוש בכלי השלישי - מדיניות פיסקלית.

אחרי הכל, אם ממשלה כמו זו של איטליה תנצל את הכלי הזה לרעה בצבירת גירעונות גדולים, האיטלקים יספגו את עיקר המהלומה. זאת, מפני שהשווקים ידרשו פרמיית סיכון על מתן אשראי לאיטליה.

התומכים באמנת היציבות והצמיחה חולקים על כך. הם טוענים כי גירעונות גדולים בתקציב ממשלת איטליה, או ממשלות אחרות, עלולים להשפיע לרעה על כל מדינות היורו. החשש העיקרי שלהם הוא שמדינות פזרניות יגדילו את הגירעון הכולל של גוש היורו ויציתו אינפלציה.

אם כך יהיה, יתקשה הבנק המרכזי האירופי להוריד ריבית. כלומר, מדינות ממושמעות פיסקלית יידרשו לשלם מחיר כלכלי על ההרגלים הרעים של מדינות אחרות. הנציבות גם חושבת, כי אם אירלנד - ואחריה איטליה - יורשו לעשות כרצונן, היא תתקשה לאכוף משמעת על שאר מדינות היורו. מה יקרה, שואלים בנציבות, אם לא רק מדינה אחת, אלא ארבע או חמש מדינות ינהלו מדיניות פיסקלית רשלנית?

אמנם כל הזרקורים הופנו בשבוע שעבר לאיטליה, אך היא לא "הפוחזת" היחידה. בדו"ח שפירסמה באחרונה הנציבות, היא נקבה בשמותיהן של ארבע מדינות שעלולות לחרוג מיעדי הגירעון המוסכמים שלהן: גרמניה, צרפת, פורטוגל ואיטליה. קבוצה זו כוללת את שלוש הכלכלות הגדולות בגוש היורו.

הגרמנים, ככל הנראה התומכים הנחושים ביותר במשמעת פיסקלית, נקלעו לבעיות תקציביות מכיוון שממשלתו של הקנצלר גרהרד שרדר הורידה מסים בעיצומה של האטה כלכלית. הצרפתים כעסו על כך שצורפו לרשימת הרעים, אך הטענה נגדם היתה שלא ניצלו תקופה של שגשוג כלכלי על מנת לאזן את תקציבם.

משמעות מידותיה הקטנות של כלכלת פורטוגל היא שהבעיות שלה משפיעות במידה פחותה על המדינות האחרות. פורטוגל היא דוגמה טובה לכך שלחברות ביורו יש יתרונות, וחסרונות. ריבית הבסיס בגוש היורו נמוכה יותר מכפי שפורטוגל צריכה.

אחת התוצאות היא שאמצעי התשלום במדינה גדלו במהירות, והגירעון בחשבון השוטף של פורטוגל תפח ל-10% מהתמ"ג. בנוסף גם שיעור האינפלציה בפורטוגל הוא הגבוה בגוש היורו. כל אלה הובילו לגידול בהוצאה הממשלתית - ולגידול בגירעון. ביוני פיטר ראש הממשלה, אנטוניה גוטרש, את שר האוצר, בניסיון להשליט סדר בכלכלה, וביצע סדרה של קיצוצי חירום בתקציב.

ההאטה הכלכלית הגלובלית מקשה על המדינות הנקראות לקצץ בתקציבן, לעשות כך. כשכלכלות צומחות בקצב איטי, ההכנסות ממסים יורדות והוצאה על רווחה עולה. למרות כל זאת, אף מדינה בגוש היורו לא תחרוג מתקרת גירעון של 3% מהתמ"ג.

ייתכן שהמבחן האמיתי של יציבות פיסקלית יתרחש לא השנה, אלא בעוד עשר שנים כשדור הבייבי-בומרס יפרוש לפנסיה, ותשלומי הגמלה עלולים להכביד על התקציבים הממשלתיים במדינות אירופה. הנציבות האירופית מעריכה כי בעשורים הקרובים תגדל ההוצאה הציבורית על גמלאות, ברוב מדינות האיחוד, ב-3%-5% מהתמ"ג.

ואולם עריכת רפורמות להקלת הנטל הזה אינה משימה פשוטה. ניסיון של ממשלת יוון הוקפא, לאחר שמפגינים מילאו את רחובות אתונה והעיתונים מלאו בידיעות לפיהן בריסל מחייבת את יוון לקצץ בפנסיות.

זו רק אנקדוטה אחת, אך היא משקפת בעיה אמיתית בכל מדינות היורו. כיצד יצליחו למלא את ההבטחות זו לזו, מבלי לעורר את חמת הבוחרים?