ביהמ"ש: מוסד אקדמי אינו רשאי להפסיק לימודי סטודנט עקב כישלון בקורס

עוד טען אוסדון, כי המכללה סטתה מתנאי זה בעניינם של כמה סטודנטים אחרים שנכשלו. ואולם, לטענתו, המכללה החליטה לא לסטות מהתנאי במקרה שלו משום שהוא תושב קרית ארבע, בעוד המרצים במכללה הם בעלי השקפת עולם פוליטית שמאלנית.



המכללה טענה מנגד כי בתקנון נקבע שמשך הלימודים לתואר שני הוא שנתיים, וכי תנאי למעבר לשנה ב' הוא סיומן בהצלחה של כל חובות שנה א', כאשר בכל מקרה לא תתאפשר חזרה על קורס. המכללה טוענת כי קביעה זו בתקנון נובעת מדרישות המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג), אשר אישרה את תקצוב המכללה בכפוף להגבלת משך הלימודים לשנתיים בלבד.



לדברי השופטת רונן, תקנון המכללה כולל תניות נוקשות אשר משמעותן הוא כי כישלון בקורס אחד בלבד, אפילו בסוף שנת הלימודים השנייה, עלול להביא לכך שתלמיד - על אף שהשקיע זמן רב ומשאבים כספיים רבים בלימודיו - לא יוכל להשלים את התואר. תניות אלו, לדברי השופטת, מהוות סעיף מקפח בחוזה אחיד.



אמנם, הוסיפה השופטת רונן, המכללה טענה כי התקנות נובעות "מהחלטת המועצה להשכלה גבוהה, לה כפופה המשיבה, לפיה התוכנית נשוא התובענה תימשך שנתיים, וכפועל יוצא מכך אף תתוקצב בגין תקופה זו בלבד" - אך המכללה לא הוכיחה טענה זו. לדבריה, על המכללה היה להבהיר מדוע נוצרת בעיה כלכלית אם סטודנט ילמד שלוש שנים במקום שנתיים. כמו כן, קבעה, היה על המכללה להבהיר איזה חלק מלימודיו של סטודנט מתוקצב על ידי המועצה למכללה גבוהה, ואיזה חלק מלימודיו ממומן על ידי שכר הלימוד שלו.



בנוסף קבעה השופטת רונן כי המכללה לא הוכיחה שלהוראות התקנון המחייבות סיום הלימודים תוך שנתיים, ללא אפשרות ללמוד קורס פעם נוספת, יש טעם אקדמי. עוד כתבה השופטת כי על אף שאינה נכנסת לעובי הקורה של טענת אוסדון לאפליה על רקע היותו מתנחל, מחומר הראיות עולה כי ההוראות הבעייתיות שבתקנון יושמו לגביו בצורה חמורה יותר מאשר לגבי תלמידים אחרים.



לאור כל האמור, סיכמה השופטת, בהרחקתו של אוסדון מלימודיו הפרה המכללה את חיוביה כלפיו. על כן, העמידה השופטת בפני המכללה שתי חלופות: לאפשר לאוסדון ללמוד את הקורס פעם נוספת בשנה ב' או לחייב אותו ללמוד את הקורס בנפרד, כתנאי להמשך לימודיו בשנת הלימודים השנייה, באופן שלימודיו יימשכו שלוש שנים (ה"פ 269/06).