בנק ישראל: העוני התרחב ב-2004 בשל הקיצוץ בקצבאות

קשה לחשוב על אמירה בנאלית יותר מזו שפירסם היום בנק ישראל: המשך הצמיחה יחד עם הגדלת קצבאות תקטין את העוני בשנים הקרובות. עם זאת, יש בהם תזכורת מעניינת, במיוחד לנוכח דבריו של שר האוצר לשעבר נתניהו, שכינה עצמו "מציל המשק", בכנס קיסריה, כי "אם נרצה להכניס כסף לכיסיהם של האנשים בתחתית הסולם, הדבר החשוב ביותר כיעד של מדיניות הוא צמיחה מואצת".

עם זאת, ציינה ד"ר קרנית פלוג, מנהלת מחלקת המחקר בבנק ישראל, כי "למרות הגידול מתמשך בעוני, שנמדד בארץ באופן יחסי, מדידת העוני האבסולוטי מציגה תמונת מצב שונה". פלוג היתה חלק מהצוות שדן בעוני במסגרת פורום קיסריה. ההבדל נובע מכך שהעוני היחסי עלה בהתמדה על פני העשור האחרון כתוצאה מכך שהצמיחה הובלה על ידי ענפים בודדים, הנשענים על כוח עבודה משכיל ומיומן, ולכן הרחיבה את אי השוויון.

לדבריה, על אף שובה של הצמיחה, העוני המשיך להתרחב ב-2004 בשל המשך הקיצוץ הניכר בקצבאות. עם זאת, המשך הצמיחה המהירה יחד עם הצעדים שכבר נעשו להגדלת קצבאות הזיקנה והילדים צפויים להשתקף בירידת העוני על פי המדידה האבסולוטית בשנים הקרובות, אם כי הרכב הצמיחה יקבע באיזו מידה יפחת גם העוני היחסי.

מתוך תמונה זו, קובעת פלוג, ניתן להסיק, כי לפחות בכל הנוגע לעוני אבסולוטי, אפילו הצמיחה הבלתי מאוזנת שהמשק חווה במחצית השנייה של שנות ה-90 שיפרה את מצבם המוחלט של העניים. "גם היכולת של הממשלה להקצות תקציבים לשכבות החלשות תלויה ביכולת הממשלה לגייס מסים, המושפעת מהצמיחה. לפיכך, חשוב מאוד להדגיש, כי בראש אמצעי המדיניות לטיפול בעוני, על המדיניות המקרו-כלכלית לתמוך בצמיחה מתמשכת".

נקודה נוספת אליה מתייחסת פלוג היא מדיניות הקצבאות: "כפי שלמדנו, הן מניסיונן של מדינות ה-OECD והן מניסיוננו בשנות ה-90, מדיניות קצבאות נדיבות פוגעת בתמריץ לעבודה ובסופו של דבר גם בצמיחה. לכן, חשוב שנקודת המוצא של המדיניות הכלכלית תהיה שהטיפול בעוני חייב להיות משולב במדיניות התומכת בצמיחה בת קיימא, שמרכיב מרכזי בה הוא המשך השמירה על המשמעת התקציבית וירידת החוב הציבורי".

באשר לאבחון הסיבות לעוני, הצוות שם דגש רב על התפקיד של היקף הקצבאות הנמוך בהשוואה בינלאומית בנושא העוני, לצד הסברים הקשורים לתמורה הנמוכה בשוק העבודה לאנשים בעלי כישורים נמוכים. "צריך לזכור שהקצבאות, שקוצצו באופן חד החל מ-2003, קוצצו לא רק בתגובה למשבר הפיסקלי באותה עת, אלא גם משום ההכרה שיש בהן תמריץ שלילי לתעסוקה, בפרט על רקע שכר עבודה המספק הכנסה נמוכה יחסית לבעלי כישורים נמוכים", אומרת פלוג. "השילוב בינן לבין התנאים בשוק העבודה הביאו לירידה מתמשכת בשיעור ההשתתפות של גברים בכוח העבודה".