טרי צודק

מצער לראות את גבי רביד, מנכ"ל פסגות-אופק, ואולי גם מיקי צבייר, מנכ"ל לאומי-פיא, מסיימים כך את הקריירה. מדובר בשניים ממנהלי קרנות הנאמנות הטובים, המנוסים והמוצלחים שפועלים בשוק ההון הישראלי, מנהלי קרנות שניהלו את כספי העמיתים שלהם בביטחה שנים ארוכות, ושיהיה קשה מאד למצוא להם מחליפים הולמים.

מצער, לכן, לראות את השניים מסיימים כך את הקריירה המפוארת שלהם. מצער, אך אין כל ברירה אחרת. גם רביד וגם צבייר, לצד אחרים בהנהלת בנק לאומי, חשודים בכך שביצעו עבירות על חוק הייעוץ בקרנות. הם חשודים כי היטו את הייעוץ בסניפי בנק לאומי לטובת הקרנות שלהם. השניים, בעזרת הטבות הנאה שעל פי החשד העניקו ליועצים, גרמו ליועצים בסניפים לשכנע את לקוחות הבנק לרכוש את קרנות בנק לאומי - וזאת תוך העדפת האינטרס של היועץ (ושל קרנות בנק לאומי) על פני האינטרס של הלקוח. כלומר, הם שיווקו את הקרנות שלהם על חשבון טובת הלקוחות. החשדות הבשילו כבר לכוונה של הפרקליטות להגיש כתבי אישום - אבל ההחלטה הסופית תתקבל רק לאחר שיערכו להם שימועים.

אי אפשר להיחשד בכך שפגעת בלקוחות הקרנות שלך, ועוד באמצעים פסולים, ולצפות להמשיך ולנהל את הקרנות. אי אפשר, ומנהל ישר גם לא יבקש לעשות זאת - כי הוא צריך לדעת שהצלחה של מנהל קרנות נאמנות, מבוססת קודם כל על אמון המשקיעים בו. האמון של המשקיעים, אם וכאשר יוגשו כתבי אישום נגד צבייר ורביד, חייב להסדק, ולכן הנוכחות של צבייר ושל רביד כמנהלים בקרנות - תפגע בקרנות אותן הם אמורים לנהל. זאת סיבה מספיק טובה להבין בעצמם שעליהם לפרוש.

לכן, עם כל הצער והכאב, משה טרי, יו"ר רשות ניירות ערך, צודק. יש מחיר לעבירות בהן חשודים מנהלי הקרנות, כבר בשלב של הגשת אישום נגדם. זהו מחיר המוניטין ומחיר הנשיאה באחריות. זהו המחיר של העברת המסר הציבורי כי טובת הלקוחות היא כלל יסוד שאסור לפגוע בו, וכי מי שייחשד בפגיעה בו - יאלץ לשלם על כך מחיר אישי כבד.