אולי הוא עוד יחזור דרך הכבלים

אם ניזכר בדרך שעבר פישמן עם קווי זהב, אולי נבין במשהו מה עובר לו כעת בראש כשהוא מבקש להיפטר ממחצית מקווי זהב בהפסד. סיפורו של פישמן בקווי זהב מתחיל ב-1997. פישמן מצא אז לעצמו כשותפים להקמת חברת השיחות הבינלאומיות קווי זהב - את חברת התקשורת הגדולה טלקום איטליה ואת חברת עורק. אבל מעמדת בעל מניות קטן הוא רצה להשתלט על קווי זהב ושילם בעבור רצונו זה כ-93 מיליון דולר עבור 52% ממניות עורק בחברת השיחות הבינלאומיות. האמת שהוא רצה לחלוק בסיכון עם טלקום איטליה, אך האחרונה ברחה לו ברגע האחרון והותירה אותו עם 74% ממניות קווי זהב, שנרכשו על פי מחירי ימי הבועה לפי שווי חברה של קרוב ל-200 מיליון דולר.


קווי זהב אומנם שיפרה בעקביות את התוצאות, ואף נחשבה לחברת השיחות הבינלאומיות הגדולה בישראל, אך פישמן הבין שהבוננזה הגדולה לא תגיע - אם הוא לא ידאג להביא אותה. כך, לפני שלוש שנים, כשעוד דיברו פה ברצינות על מיזוג בין חברות השיחות הבינלאומיות ברק וקווי זהב - אליעזר פישמן ניסה להתחכם והחליט לנצל את החוב האג"חי המעיק של ברק כדי לשפר עמדות לקראת המיזוג המתקרב ובא. פישמן אסף אז את איגרות החוב של ברק במשך כשנה, במחירים נמוכים ביותר. כאשר נחשפה פעילותו, בסוף 2003, הוא כבר החזיק באיגרות בשווי של כ-50 מיליון דולר - שהיוו כמחצית מכלל איגרות החוב שהנפיקה ברק. במהלך נסתר מכל עין, הצליח פישמן להפוך לבעל השפעה מכרעת על עתידה של המתחרה שלו ברק. כשנחשף המידע, חייב הממונה על ההגבלים העסקיים דאז, דרור שטרום, את פישמן במכירת האג"ח, ופישמן אכן נפרד בלב כואב ובהדרגה מהשליטה המקבילה במתחרה שלו.

הוא מיד שלף תוכנית חדשה. ביוני 2005 החליט פישמן לרכוש גם את חלקה של טלקום איטליה, בעסקה סיבובית שבה הוא מכר לחברה האיטלקית את אחזקותיו בעסקי הכבלים התת ימיים מד נאוטילוס - והשתלט באופן מלא על קווי זהב. עסקת רכישה זו כבר התבצעה, ככל הידוע, על פי שווי חברה לקווי זהב הנמוך בחצי מזה לפיו בוצעה עסקת עורק.

אבל פישמן רצה להוכיח שהוא לא קנה ביוקר את קווי זהב, ועל כן החל במסע לעבר הנפקתה של קווי זהב בלונדון. הוא ניסה לפני כחודשיים לשווק את קווי זהב כחברת חלום לפי שווי של 185 מיליון דולר, אך המשקיעים נבהלו מהתוצאות הפיננסיות של קווי זהב שהציגו גרף יורד בהכנסות, ב-EBITDA וברווח ונרתעו מהצעת המכר הגדולה של פישמן שנתפסה בעיניהם כראוותנית. ההנפקה נכשלה, למרות ניסיון של החברה לבחון הנפקה גם לפי שווי נמוך יותר. כישלון של הנפקה בלונדון נחשב צורם במיוחד, ובטח עבור איש עסקים כפישמן.

כעת, בעקבות משבר הפסדי הלירה הטורקית, הוא מחפש להשלים את עסקת מכירת 50% ממניות קווי זהב לקרור תמורת 290 מיליון שקל. נכון שהוא ייצא בהפסד - אך הוא מותיר בידיו די קלפים כדי לחזור חזרה למשחק, לאחר שפרשת הלירה הטורקית תשכך. פישמן מותיר בידיו עדיין כמעט 48% מחברת השיחות הבינלאומיות וספקית האינטרנט, והוא אף צפוי לחזור ולהופיע כבעלים של החברה לאחר מיזוג עתידי של קווי זהב עם הכבלים, שגם בקרור יש מי שכבר מוצא בו עניין.

גם בכבלים הפסיד פישמן לא מעט, וראה כיצד נשלחות החברות למשבר פיננסי קשה, אבל בסופו של דבר הוא הפך לאחרונה להיות בעל המניות הגדול בחברת הכבלים הממוזגת - ועל כן הוא עדיין ממתין לימים טובים יותר שבהם יוכל להוכיח כי הוא לא קנה ביוקר את הכבלים בחורף 1999. מקורביו מזדרזים היום לצאת בהצהרות שפישמן לא מתכוון למכור כעת את האחזקות שלו בכבלים.

ברור שהוא לא ימכור כעת את הכבלים כיוון שמכירה לפי מחיר הסדר המימון עם הבנקים תוציא אותו חבול ובראש שפוף, ופישמן אף פעם לא יאפשר לזה לקרות. עסקי התקשורת, יאמר ודאי פישמן, מפילים אותו לא מעט, אך הוא תמיד מצליח לחזור ולעמוד שוב על הרגלים. על כן גם עסקת קווי זהב, מבחינתו, היא עוד חוליה בשרשרת ארוכה של עסקות שהוא מבצע בתחום התקשורת, ולכל מי שחושב שפישמן מפסיד - הוא פשוט יציע לו להמתין עוד קצת.