שופטת בית המשפט העליון, אילה פרוקצ'יה, קבעה אתמול כי בתנאים מסוימים חל חיסיון על מסמכים שהוכנו לצורך ניהול משא ומתן להשגת פשרה, ואין חובה להעביר את המסמכים לצד שכנגד.
פרוקצ’יה נדרשה להכריע בתביעת המיליונים שהגיש איש העסקים אלי שירי נגד בנק דיסקונט. שירי טען כי התנהלות הבנק גרמה לו להפסדים כבדים. במו"מ בין הצדדים ביקשה המחלקה המשפטית בבנק חוות דעת מאגף הביקורת ביחס לטענותיו של שירי. לאחר המו"מ הגיש שירי תביעה על סך 26 מיליון שקל נגד הבנק. בתביעה ביקש שירי לעיין בחוות הדעת. הבנק סירב וטען כי חל עליו חיסיון ראייתי שכן הוא הוכן לצורך הליכים משפטיים עתידיים.
שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, שרה דותן, לא קיבלה את טענת הבנק. היא קבעה כי המטרה הדומיננטית בהכנת המסמך היתה ניהול מו"מ עם שירי, ולא לצורך הכנה להליך משפטי צפוי. לפיכך, סיכמה, אין חיסיון למסמך.
הבנק עירער על ההחלטה. לדברי פרוקצ'יה, מסמך שהוכן לקראת משפט נהנה מחיסיון. הטעם נעוץ בערך ההגנה על החופש של צד להכין את קווי עמדתו לקראת משפט. טעם זה, כתבה, חל גם על מסמכים שהוכנו לצורך הסדר פשרה. לדבריה, אין הבדל בין הכנה למשפט לבין הכנה למשא ומתן לפשרה, הליך גישור, או בוררות.
לדעת פרוקצ'יה, הרציונל העומד בבסיס חסיון זה הינו משותף לכל מערכות יישוב הסכסוכים: חשיבות ההגנה הניתנת לבעל דין להכין את עמדתו לצורך הידיינות עם יריבו גוברת אף על חובת הגילוי הקיימת לצורך חשיפת האמת.
עם זאת, סייגה פרוקצ'יה, קיומו של החיסיון תלוי בשני תנאים מצטברים עיקריים: ראשית, קיים צפי של ממש כי ההליך ליישובה של מחלוקת אכן יתקיים (אם כי אין חובה שיישא פרי). ושנית, נדרש כי המטרה הדומיננטית להכנת החומר היתה לשמש את בעל הדין לצורך יישוב של המחלוקת.
במקרה הנדון, כתבה השופטת, יישום התנאים הללו לגבי המסמך שהוכן על ידי הבנק מעלה כי החיסיון חל על חלקו הראשון המהווה התייחסות מפורטת של הבנק לטיעוניו של שירי, והוא אינו חל על חלקו השני העוסק בהפקת הלקחים של הבנק. וזאת משום שהחלק הראשון נועד לסייע לבנק בגיבוש עמדה מושכלת לקראת יישובה של המחלוקת בין הצדדים. לעומת זאת, החלק השני עוסק בבחינה כללית של התנהלות הבנק לצורך הפקת לקחים מערכתיים, כשהליך המשא ומתן לפשרה מצוי ברקע העניין ולא במוקדו.
בית המשפט העליון: אין חובה לגלות מסמך שהוכן לצורך משא ומתן לקראת הסדר פשרה
עודד ארבל
28.6.2006 / 9:09