"מעריב" בתגובה לתביעה שהגיש חשין נגד העיתון: השופט מדבר על שוויון אבל עוסק בהשתקת ביקורת ציבורית

"העמדה המחמירה שהוא (השופט מישאל חשין, ע"א) מציג נגד התבטאויות חופשיות מגעת כדי התחסדות והיתממות, שלא לומר צביעות". דברים חמורים אלו על המשנה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר נכתבו בכתב הגנה שהגיש אתמול לבית משפט השלום בתל אביב העיתון "מעריב".



מדובר בכתב הגנה שהגיש "מעריב" בתביעת לשון הרע בסך 100 אלף שקל, שהוגשה לפני כחודשיים על ידי חשין נגד העיתון "מעריב" והמקומון הירושלמי שבבעלותו, "כל הזמן". התביעה הוגשה לאחר שהמקומון פירסם כתבה על משפט המתנהל נגד חשין בבית משפט השלום בירושלים בגין תאונת דרכים שבה היה מעורב, ובה נפגע האופנוען פרדי נצר. בכתבה צוטט התובע, האופנוען, כאומר: "בתום הדיון יצאו כולם מהאולם, ומי נשאר עם השופט מינץ? מר חשין, כמובן. אחרי זה הם בטח עלו ללשכת נשיא בית משפט השלום וסגרו ביניהם מה יהיה פסק הדין".



בעקבות הפרסום פנה עו"ד מיבי מוזר, בא כוחו של חשין, ל"מעריב" ודרש פרסום התנצלות, וכן ש"מעריב" יתרום 100 אלף שקל לארגון איל"ן. המקומון פירסם אמנם התנצלות, אולם זו לא היתה בנוסח ובהיקף שדרש. לאור זאת הגיש חשין את תביעתו, שבה טען כי נוסח ההתנצלות וגודלה "מעידים על ניסיון מחפיר ובוטה להתחמק מאחריות של ממש".



אתמול הגיש מעריב באמצעות עו"ד עמית דולב את כתב הגנתו. בכתב ההגנה השתלח העיתון בשופט חשין במלים חריפות. לדבריו, אין מאחורי תביעה זו מאום, והיא אינה אלא ניסיון להשתיק ביקורת ציבורית לגיטימית ו"להתחשבן" באופן קטנוני ביותר עם העיתון "מעריב", שפירסם באחרונה כמה כתבות לא אוהדות על השופט חשין. לגרסת העיתון, מדובר בביקורת ציבורית על עניין חשוב מאין כמותו, שעדיין לא עלה לדיון ראוי וממצה בציבוריות ובתקשורת הישראלית: כיצד יתפקד שופט בערכאה נמוכה כשעליו לדון בעניין אישי של שופט בכיר ממנו.



"מעריב" מוסיף כי השופט חשין עצמו לימד בפסיקותיו על חשיבות עקרון השוויון, אלא שכאשר אמורים היו הדברים בזכותו של אזרח שניצב מולו בסכסוך אישי לשוויון מחד, ולהבעת דעתו הלגיטימית והכנה מאידך, הוא מוצא לנכון להגיש תביעה שמשמעותה מניעת האפשרות ליתן ביטוי תקשורתי. "אין לאפשר לתובע לחסום ולהשתיק דיון כזה, ואין לאפשר צנזורה על נושא שכל 'חטאו' בכך שהינו נושא רגיש מבחינת המערכת", נכתב. "מעריב" אף מוסיף פירוט של אירועים במהלך המשפט שבהם, לטענתו, התבטא היחס המועדף והבלתי שוויוני שמעניקה המערכת לשופט חשין. כך, למשל, מציין "מעריב" כי בעוד האופנוען נצר מצוין בפרוטוקול הדיון כ"תובע", הנתבע מצוין כ"מר מישאל חשין". דוגמה נוספת שמציין "מעריב" היא כי בעוד שנצר נחקר יום לאחר תאונת הדרכים, השופט חשין נחקר יותר משבוע לאחר מכן.



"מעריב" אף מתייחס לדבריו של השופט חשין בתגובה לכתבה בעיתון "הארץ", שבה צוטט כאומר: "ברק (נשיא העליון אהרן ברק, ע"א) מוכן שיתפוצצו בין 30 ל-50 אנשים, אבל שיהיו זכויות אדם". לדברי "מעריב", עם עצמו נהג השופט חשין בסלחנות וכינה את אמירתו פליטת פה. "כלומר, זוהי תורתו של התובע, המשנה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר: לו עצמו מותר לומר דברים שהם בגדר פליטות פה נוראיות, ואשר לא היו צריכות להיאמר, כלומר, יש להיות סלחנים לגביו. אך הדין שונה ביחס לאזרח מן השורה... שכלפיו צריכה הגישה להיות מחמירה הרבה יותר, ואין לאפשר לו אפילו להביע את דעתו הלגיטימית על יסוד עובדות אמת".



על כל פנים, מסכם העיתון, כתיבת הכתבה נעשתה מתוך מילוי חובה עיתונאית להביא לידיעת הציבור פרטים שיש בהם עניין ציבורי רב, ואילו הכנתה נעשתה בצורה מקצועית ומיומנת, בתום לב, בסבירות ובהגינות מרביים.