ריבית ריאלית נטו, הבסיס הנכון להשוואה בין השקעות

בתיבות הדואר ממתינות לנו בימים אלה מעטפות מחברת הביטוח, מקופת הגמל, מקרן הפנסיה ומקרנות ההשתלמות. תוכנן מדווח לנו מה עשה הכסף שלנו בשנה האחרונה וכמה אנחנו בעצם שווים.



הבשורה הטובה היא שהגופים המנהלים את כספנו מדווחים לנו מה מצבנו. זה לא היה נהוג עד לפני כמה שנים. הבשורה הרעה היא שקשה מאוד להתמצא ולהבין את התדפיסים האלה.



ערב רב של מספרים, אחוזים, תשואות נטו וברוטו, תשואות ריאליות ונומינליות, תשואות למשיכה מיידית ותשואות למשיכה בעתיד. כל אלה מעטרים את הדיווח שקיבלנו, וההתמצאות קשה ומסובכת. אז קודם כל כדאי לנצל את ההזדמנות כדי לקרוא למשרד האוצר ולגופים הפיננסיים לפתח טכניקת דיווח קצת יותר ידידותית וברורה לקריאה ולא להמטיר על הציבור טבלאות אקסל ומושגים שקשה להבין.



ההסברים נחוצים כדי שהחוסך יבין מה בדיוק קרה לכספו בשנה החולפת, אבל לא פחות חשוב - כדי לספק לו כלים ומידע להשוואה בין הביצועים של הגופים שמנהלים את כספו לעומת גופים מתחרים.



למתקשים אפשר לספק בינתיים מדריכון קצרצר לגבי המושגים:



אחד מבסיסי ההשוואה המקובלים בין אפיקי השקעה שונים הוא התשואה. משמע, הרווח שנוצר כתוצאה מההשקעה של כספנו. אבל מהי התשואה הרלוונטית להשוואה? לעתים קרובות גוף יכול להשיג לנו תשואה גבוהה יותר ממתחריו, אבל דמי הניהול שהוא גובה הם גבוהים, ובנטו נשאר לנו פחות. עד שמגיעים לתשואה נטו יש כמה מכשולים. להלן המושגים הרלוונטיים:



תשואה נומינלית ברוטו: הרווח/הפסד שנוצר כתוצאה מההשקעה, ללא התחשבות במדד המחירים לצרכן או בדמי הניהול. כלומר, אם השקענו 100 שקל בתחילת השנה ובסוף השנה הם הניבו 110 שקל, אזי התשואה הנומינלית היא 10%. לעתים גופים מתהדרים בהשגת תשואה נומינלית גבוהה, אבל מה שמעניין את המשקיע זה כמה "נשאר לו ביד" ולא כמה גבה מנהל ההשקעות שלו כדמי ניהול.



דמי ניהול: הגוף שמנהל את ההשקעות והחסכונות לא עובד בחינם. במכשירי ההשקעה לטווח ארוך גובים הגופים המנהלים דמי ניהול בשיעור שנע בין 0.7% לשנה (בקופות הגמל) ל-3% לשנה (בפוליסות ביטוח חיים המשתתפות ברווחים) ולפעמים גם יותר - בהתאם לביצועים. אם דמי הניהול הם 2%, הרי שהתשואה הנומינלית ברוטו בניכוי דמי ניהול, לפי הדוגמה, היא 110 - 2 - 100/100) 8%).



תשואה ריאלית נטו: הנחת הבסיס בניהול השקעות היא שאנו מצפים לקבל תשואה גבוהה יותר מעליית מדד המחירים לצרכן. הרי אם המדד עלה ב-10% והתשואה שהושגה בשנה מסוימת היא 10%, המשמעות היא שכספנו לא נשחק, אך גם לא הניב תשואה ממשית. לכן, בעת השוואה בין מכשירי השקעה שונים נבקש להשוות בין התשואות הריאליות נטו - לאחר הפחתת דמי הניהול והפחתת מרכיב ההצמדה למדד.



תשואה אפקטיווית: זה מונח שקשור יותר לתחום ההלוואות ופחות לתחום ההשקעות, אבל כדאי להזכיר אותו בהקשר הזה. לעתים הבנק מבטיח לנו הלוואה בריבית של 12% לשנה. באותיות הקטנות הבנק מציין שהריבית מחושבת רבעונית או חודשית, וזהו טריק. אם נוקבים בריבית שנתית המחושבת בפרקי זמן קצרים יותר (אחת לחודש או רבעון), המשמעות היא שהריבית שנשלם בפועל תהיה גבוהה יותר מהריבית השנתית הנקובה. מדוע? משום שהבנק משתמש בשיטה הקרויה "ריבית דריבית". בשיטה זו, הריבית שנצברה בחודש מסוים מוכפלת בריבית של החודש הבא ובזה שאחריו. כך, למשל, ריבית שנתית של 12% שמחושבת אחת לרבעון היא למעשה ריבית אפקטיווית של 12.55%.