נמנום קיצי שורה על המדורים הכלכליים. אין סיפורי בורסה, אין עלילות גבורה במגזר העסקי, וגם לא שערוריות, ובממשלה מכינים תקציב לא מפתיע ל-2007. על פי הדיווחים, מה שהיה ב-2006 הוא שיהיה בשינויים קלים ב-2007. צמיחה נאה, קצת יותר מתונה - שיעור גידול התמ"ג יפחת מכ-5% לכ-4%. והעיקר, תקציב מאוזן ב-2006, או במילים אחרות, תקציב שגירעונו אפסי, ותוצאה דומה גם ב-2007. לכאורה, אין סימן מובהק מזה לנורמליות ורגיעה.
האווירה הרגועה מעלה הרהורים לגבי תפקידה של התקשורת בעשיית הכלכלה, ולא רק בדיווח עליה. משהו בנוסח "אם לא יודעים זה לא קורה". אם לא יודעים על הצלחות או כשלונות דרמטיים של הבורסות בחו"ל גם הבורסה כאן פחות סוערת. ואפילו שצה"ל עכשיו בעזה, שוק ההון מגיב במתינות יחסית, ושוק המטבע מתנהג כאילו כלום לא קרה.
אילו אפשר היה לערוך ניסוי מבוקר בכלכלה, היה מעניין פעם להזיז סט שלם כזה של תנאים וארועים מיולי לדצמבר. ולראות, פעם אחת, איך הכל מגיב כשכולם בחופשות, ומה קורה כשכולם בשיא התזזית.
אך כל עוד הניסוי לא נערך, כדאי להתייחס לנירוונת יולי-אוגוסט כפי שמתייחסים לסערה תקשורתית החורגת ממימדיה האמיתיים. אין ספק שהשקט הזה מרגיע, אבל הוא לא מייצג את החיים האמיתיים.
רגישות כרונית במשקים קטנים ופתוחים
בעולם האמיתי, בורסות של שווקים מתעוררים - שווקים במדינות מתפתחות וגם כמה מתועשות חדשות, כטורקיה ורוסיה - ממשיכות להתדרדר. בעולם האמיתי, הלירה הטורקית איבדה כחמישית מערכה לעומת הדולר לאורך מאי-יוני. מה זה יעשה לכלכלתם, אל תשאלו את הטורקים בחום הזה. אבל, בינתיים, הם מביעים דאגה, ונזכרים במשבר הפיננסי אצלם שהיה ב-2001, בו הרבית זינקה לזמן מה לגובה של אלפי אחוזים.
אם טורקיה שוב תיפול למשבר, המשק הישראלי לא ייצא ממנו לגמרי נקי. היקף הסחר בין ישראל לטורקיה היה בשנת 2005 כ-2 מיליארד דולר - כ-5% מסחר החוץ של המדינה. אבל, העיקר הוא לא הקשר המסוים הזה. טורקיה היא רק משל לשווקים מתעוררים אחרים, אותם זנחו המשקיעים הזרים בחודשיים האחרונים, והותירו בהם מהומה דומה. ישראל תשלם את מחיר קריסתם של אותם שווקים בסחר הבינלאומי שלה, בהשקעות נכנסות ויוצאות, ובבורסה. אבל, יותר מכל, דפוס המשבר הוא שצריך להדאיג. בניתוח התרחיש הטורקי מדברים על משקיעים זרים שברחו ומשכו בבת-אחת הון מהמדינה. זאת, בגלל מה שמכונה אי-ודאות פוליטית: הבחירות המתקרבות לממשלה, התנגשויות בין הממסד החילוני לדתי, וספקות לגבי התקבלותה של טורקיה לאיחוד האירופי.
הסברים למשבר פיננסי אף פעם לא חסרים. ולמתעניינים, מומלץ לקרוא את מה שנכתב על אירועי דרום-מזרח אסיה בסוף שנות ה-90. במיוחד, כדאי לשים לב למגוון. או בשפה פחות מכובסת, לחילוקי הדעות הקוטביים.
מה שבכל זאת מוסכם על כולם, הוא תדירותם המוגברת של משברים במשטר המטבע החופשי המתקיים ברוב מדינות העולם המתועש מאז שנות ה-80 וה-90. משטר שצימצם מאד את המרחק בין ריבית ושער חליפין יציבים לטלטלה פתאומית. רגישות זו מוחרפת במשקים שאינם בעלי ממדי ענק כמו ארה"ב או סין, ואינם משתייכים לגוש סחר ומטבע מגונן כמו האיחוד האירופי.
לא אמרנו במפורש ישראל. אבל התחלנו את הבלוג עם שקט תקשורתי, ותחזית אופטימית ל-2007.