לפי נתוני המגזין "רד הרינג", בעשרת החודשים הראשונים של 2005 גייסו 20 חברות בלנק צ'ק 1.2 מיליארד דולר, לעומת 11 גיוסים ב-2004 בהיקף של 475 מיליון דולר. סכום הגיוס הממוצע ב-2005 היה 60 מיליון דולר, לעומת 40 מיליון דולר ב-2004.
גם בתשקיף של IGPAC אפשר למצוא נתונים מעניינים לגבי היקף הספאקים. מאז אוגוסט 2003 הנפיקו בראשונה מניות לציבור (64 (IPO חברות בלנק צ'ק בארה"ב. מתוכן, שמונה חברות הגיעו לשלב המיזוג ולשאר 56 החברות יש 3.8 מיליארד דולר בנאמנות והן מחפשות חברות להתמזג עמן. 15 חברות כבר הודיעו על מיזוג שעדיין לא הושלם. בנוסף, 43 חברות נמצאות בתהליך של הנפקת חברת בלנק צ'ק שעדיין לא הושלם.
נראה שהסיבה לפריחה המחודשת של חברות אלה בשנים האחרונות היא שמכשיר זה מתאים לזמנים שבהם השוק מדשדש ואינו הולך לכיוון ברור. כשיש גאות בשוק - כל מטאטא יורה; וכשרע - קשה להנפיק. בתקופה האחרונה התקרר שוק ההנפקות בוול סטריט, ובהתאמה גם עלה הסף לחברות. מיזוג עם חברת בלנק צ'ק יכול להיות פתרון לא רע לחברות שקשה להן להגיע בכוחות עצמן לשוק - אם בגלל הנהלה לא מנוסה שיהיה לה קשה לספק את הסחורה ברוד שואו, אם מסיבות אחרות.
היתרון לחברה הממוזגת הוא הפיכה מהירה ופשוטה יחסית לחברה ציבורית. באמצעות המיזוג, תוכל אותה החברה להתחיל ולהיסחר בלי היסטוריה ועם קופת מזומנים, באופן מהיר ובלי תהליך ההנפקה המייגע. בדרך כלל, תהיה השאיפה של מנהלי חברת הספאק שלא להחליף את ההנהלה של החברה המתמזגת, אלא לבחור חברה עם הנהלה טובה שצריכה גיבוי ומזומן ולסייע ברמה של הדירקטוריון.
שיטת התגמול למנהלי הבלנק צ'ק היא לרוב באמצעות שילוב של מניות ואופציות (ללא שכר חודשי) שיהיו חסומות עד לעסקת המיזוג. תגמול זה צפוי לספק תמריץ למנהלים למצוא חברה מוצלחת למיזוג, כדי שערך המניות יעלה.
פרידר אינו צופה שנראה רשימה ארוכה של גיוסי חברות בלנק צ'ק עם חברת מטרה ישראלית, מכיוון שאין, לדבריו, בישראל מרחב גדול מספיק של חברות מטרה. הוא מציין שכבר עשרות ישראלים פנו לחתם שליווה את ITAC (ארלי בירד קפיטל), אך רובם נדחו.
כך מנפיקים חברה בלי מוצרים, עובדים והכנסות
אפרת נוימן
26.7.2006 / 8:27