גזבר הסוכנות היהודית לשעבר חושף: כך נוהלה תוכנית השבחת הנכסים

ח"כ שי חרמש (קדימה) יוצא להגנת הסוכנות היהודית, בה שימש ב-4 השנים האחרונות גזבר. חרמש פורש את התפישה הנדל"נית אשר הנחתה את הסוכנות בעת כהונתו - אילו מתחמים ביקשה הסוכנות להשביח, ומדוע וכיצד מתקשרת מכירתם לגירעונות קרן הפנסיה של עובדי הסוכנות.



בין היתר, היה חרמש אחראי על "תיק מינהל מקרקעי ישראל" - השם הכולל למערך הטיפול בנכסי סוכנות, אשר נבנו על קרקעות שהוקצו לסוכנות לפני שנים ללא מכרז, ואשר השבחתם נמנעה כתוצאה מהחלטת המינהל 1062.



"כל העוול היה שהקרקע ניתנה ללא מכרז", אומר חרמש. "עם זאת, מדובר בנכסים שהוקצו בשנות ה-50 וה-60 כשהמושג מכרז בכלל לא היה קיים. חוק חובת מכרזים הוא חוק חדש יחסית, מה שהיה קיים אז זו הקצאת קרקע".



הבעיה החלה, טוען חרמש, כשיעדי הסוכנות השתנו, מרכזי הקליטה הולכו ונותרו מיותמים ושאר המוסדות כבר התיישנו, כשכספי התרומות אינם מספיקים על מנת לשדרגם.



ביולי 2005 פורסמה החלטת המינהל 1062 אשר הטילה שורת מגבלות על מכירת נכסים אשר נבנו על קרקעות שהוקצו ללא מכרז ולמטרות ציבור וקבעה כי בהיעדר שימוש הן יוחזרו למינהל, ולחלופין התירה את מכירתם במחירים נמוכים יחסית, בהתאם לייעודם הציבורי (המקורי).



לפי חרמש, הבעיות המרכזיות בהחלת החלטת המינהל 1062 על נכסי הסוכנות הן כי מדובר בחוק בעל תחולה רטרואקטיווית הפוגע בזכויות קניין הסוכנות והפגיעה בתורמים ובהיקף תרומותיהם העתידיות.



כיצד התמודדתם עם ההחלטה?



חרמש: "אני הצעתי שכל נכס שנמצא תחת החלטה 1062, כלומר נכס שהסוכנות היהודית הבחינה שהיא לא נזקקת לו כרגע משום השינוי בצרכי בחברה - וביכולתה להשביחו - יוכל לעבור השבחה, והתמורה הכספית מכך תושקע ביעדים ובמטרות שממשלת ישראל והנהגת העם היהודי יחליטו עליהם במשותף. לפני כשנה וחצי הגעתי לדיון מיוחד בעניין זה מול מינהל מקרקעי ישראל, ואמרתי להם: 'תנו לנו להשביח את הנכסים - ואת פירות ההשבחה נקטוף בתיאום איתכם'".



על אילו נכסים דובר?



"כפר הנוער הדסה-נעורים היה הראשון, והוא דוגמה קלאסית לכוונתנו. המדובר בשטח של 400 דונם, עליו ממוקמים כמה נכסי נדל"ן, הנמצא בשותפות שווה של הסוכנות היהודית ושל ארגון נשות הדסה בארה"ב. יאמר בשבחו של ארגון הדסה, שהוא בא ונתן לי גיבוי מלא להצעה לפיה נחזיר למדינה נתחים גדולים מן האדמה ששווה הון, ובתמורה נשביח את הכפר. תחילה הצעתי למינהל הפרשה של 300 דונם משטח הכפר לבית ינאי, כאשר הכסף שנקבל מן ההשבחה יופנה לשדרוג הדסה-נעורים. לאחר מכן הצעתי אף את פינוי שטח הכפר כולו, ובתנאי שיוקם עבורנו כפר נוער חדש בדימונה. זו הצעה מדהימה בכל קנה מידה, שמוכיחה כי מטרת הסוכנות לדאוג לקידום המטרות החברותיות הלאומיות".



אילו עוד מתחמים הוצעו?



"ארבעת כפרי הנוער של הסוכנות - הדסה-נעורים, בן יקיר (הסמוך לכפר הרוא"ה), רמת הדסה (בקרית טבעון) וקרית יערים (הסמוך לאבו גוש) - סובלים מתשתית מיושנת, ואין לסוכנות או להדסה את המשאבים להשביחן. לכן חשבתי שהמודל של הדסה-נעורים ישמש גם בשלושת כפרי הנוער האחרים. מימוש העסקה של הדסה-נעורים אמור היה להיות הפיילוט".



כיצד תבטיח המדינה שאותם הכספים אכן יופנו למטרות אלה?



"דיברנו על תקציב סגור בלבד. אמרתי למינהל 'אתם תשגיחו שאני לא לוקח את זה לשום דבר אחר. אתם תהיו השוטרים שלנו'".



מה היתה תגובת המינהל?



"לגבי שטח הדסה-נעורים ערך המינהל בדיקה שמאית, והוציא בזמנו שומה גבוהה שבין 300 ל-400 מיליון שקל, אך הוא לא חזר אליי. לגבי היתר, לא הספקתי להתקדם כי הם עוד לא בלעו את הצפרדע של הדסה-נעורים".



עלתה הטענה לפיה הסוכנות להוטה אחר מכירת הנכסים כדי לכסות את גירעונות קרן הפנסיה של עובדיה. האם יש בכך ממש?



"כשנכנסתי לתפקידי בסוכנות היינו נתונים תחת חוב אקטוארי של 100 מיליון דולר לקרן הפנסיה, ותחת חובות של 400 מיליון דולר בכלל. כיום זה הרבה פחות - בזכות ביצוע פעולות שונות, בהן גם ביצוע שמאות מחודשת לנכסי נדל"ן המוחזקים בידי קרן הפנסיה. כפרי הנוער לא נמנים על נכסי קרן הפנסיה, אבל יש נכסים של הסוכנות שניתנו לפני חוק המכרזים, שהם מהווים את נכסי קרן הפנסיה של העובדים. עם החלת החלטה 1062 ירד ערך הנכסים האלה לאפס, והחוב אקטוארי בקרן הפנסיה גדל. במצב שכזה, במקום לטפל ביעדיה המקוריים - תאלץ הסוכנות היהודית להפנות את משאביה לסגירת הגירעון בקרן הפנסיה. המחויבות לקרן הפנסיה היא מחויבות במסגרת הסכמי עבודה שלא ניתן להימלט מהם".



במינהל הרי יאמרו שאם הסוכנות אינה צריכה את הנכסים ראוי שתשיב אותם למדינה.



"ואז היה קורה הרע מכל. הסוכנות היהודית כמובן לא היתה מוותרת על נכסיה, מחזיקה בנכסים שאין בהם צורך, והמינהל לא היה מקבל גרגר אדמה. אם היתה כוונה לעורר את שוק הנדל"ן, ולהביא לאופטימיזציה של השימוש בקרקע, ובייחוד באזורים בעייתיים - הרי שהיה נוצר מצב של סטגנציה מוחלטת. זו שיטה שבה כולם יוצאים מופסדים".



מדוברות מינהל מקרקעי ישראל נמסר כי אמנם בינואר 2005 התקיים דיון בין כפר הנוער הדסה-נעורים למינהל לבחינת האפשרויות לצמצום שטחו או להעתקתו - תוך מתן תמריץ לכפר מהתמורות שיושגו משינוי ייעוד הקרקע. לדברי מינהל ממ"י, הסוכנות היא שלא שבה אל המינהל בהחלטה על האפשרות המועדפת עליה.