עסקות איגוח: האם הן ישפרו את מבנה ההון של הבנקים?

מאת עמית שרביט

"הבנקים המסחריים יצטרכו למכור בעתיד תיקי אשראי מסחריים כדי לשפר את מבנה ההון שלהם ולייצר תשואה גבוהה יותר לבעלי המניות" - כך העריכה לפני כשנתיים מנכ"ל בנק לאומי, גליה מאור. "הגדלת דרישות הלימות ההון מהבנקים לשיעור של 9%, והדרישה של בעלי המניות בבנקים לתשואה גבוהה יותר, תגרום למכירת תיקי אשראי מסחרי לגופים מוסדיים המגובים באותם נכסים", אמרה. שנתיים לאחר שנשמעה הערכה זו של מאור, ניתן לראות סימנים ראשוניים להתפתחות התחום.

מרבית הבנקים נמצאים קרוב מאוד לדרישות הפיקוח. בנק דיסקונט, למשל, שמציג ברבעונים האחרונים תוצאות גרועות לעומת הבנקים האחרים (ברבעון הראשון של 2001 הפסיד 132 מיליון שקל), סובל גם מיחס הון נמוך של 9.3% בסוף הרבעון הראשון של 2001. דיסקונט מיצה את אפשרויות הנפקת הון משני, והנפקת מניות לא תתקבל בברכה בשוק ההון בשל התוצאות הגרועות שמציג הבנק.

בכיר במערכת הבנקאית מעריך כי יחס ההון הנמוך לא מאפשר לו להגדיל את נפח הפעילות. לדבריו, ייתכן שדיסקונט ייאלץ למכור נכסים שמניבים תשואה גבוהה יותר מזה שמניב הבנק, כמו למשל האחזקות בבינלאומי, מרכנתיל דיסקונט או דיסקונט ניו יורק - פעולת איגוח שהיתה יכולה לעזור לבנק.

"איגוח" - סקיוריטיזציה (securitization) - מכירת נכסים כגון תיקי הלוואות לציבור, לגופים מוסדיים כאג"ח, עם שיעור תשואה גבוה. הגופים המוסדיים נהנים בדרך זו מגיוון בתיק ההשקעות שלהם. הבנק מפנה נכסים מהמאזן ויכול לספק קווי אשראי נוספים ללווים - כך שלמעשה אין הוא מחויב להנפיק מניות ולגייס הון עצמי כדי להגדיל את אפשרויות מתן האשראי שלו.

תהליך האיגוח גם משרת את דרישת בעלי השליטה בבנקים לחלוקת דיווידנדים בהיקף גדול. תהליך האיגוח מאפשר לבנקים הגדולים לשמור על לקוחות גדולים, שאליהם הם חשופים במסגרת מגבלות בנק ישראל של לווה בודד (15%), או קבוצת לווים (30%). לדוגמה, בנק הפועלים המתקשה לממן עסקה של רכישת מניות גרעין השליטה באי.די.בי, בגלל מגבלות לווה בודד, בין השאר. בנק הפועלים השתתף לאחרונה בעסקות איגוח. מקור בבנק מסר כי מדובר בחברות ענק. במקרה זה הבנק רכש הבנק חבילות השתתפות - אג"ח של קו אשראי (חוב) של אותן חברות חשמל בארה"ב. בדרך כלל ב-AAA, ולכן הסיכון עליהן נמוך. בנוסף, בנק הפועלים בדק לאחרונה את האפשרות לאג"ח תיקי לווים בישראל - בינתיים ללא הצלחה.

תחום האיגוח של תיקי האשראי עדיין לא ממריא, מאחר שבנק ישראל לא מכיר בו. לפיכך, גם הבנקים המסחריים אינם ממהרים לפתח אותו. המפקח על הבנקים, יצחק טל, מוטרד מהעובדה שהבנקים שומרים על יחס הלימות הון נמוך - קרוב לרצפה שנקבעה על ידו (9%). בין הבנקים לבנק ישראל שוררים חילוקי דעות בעניין מידת ההפרשות הרצויות כתוצאה מפעולת איגוח.

ד"ר אהוד שפירא, משנה למנכ"ל וראש החטיבה העסקית בבנק לאומי, אומר כי תהליך דומה לאיגוח בוצע בעבר דרך מכירת תיקי האשראי בבנקים למשכנתאות. לדבריו, לבנקים למשכנתאות יש בעיה של הון עצמי, ובדרך זו הם יכולים לפנות נכסים מהמאזן ולקבל נכסים חדשים במקום להנפיק הון עצמי. אפשרות שנייה היא לשפר משמעותית את מצב הלימות ההון (יחס הון עצמי לרכיבי סיכון).

הריבית על האג"ח שנמכר לגוף המוסדי צריכה להיות נמוכה יותר מהריבית שמגולמת בתיק ההלוואות, אותו מקבל הבנק מהלקוחות. בנוסף, סביר להניח כי התיק שנמכר יהיה של הלקוחות הטובים יותר, כדי שהדירוג שלו יהיה גבוה ואטרקטיווי בעיני הגופים השמרניים שאמורים לרכוש אותו. הבנק ימשיך לשרת את ההלוואות מבחינה תפעולית (גביית כסף וכו').

עסקות מסוג זה מתמחרות גם את הסיכון שיש במוצר אותו מוכרים. זו, כאמור, גם אחת הסיבות שבנק ישראל עשוי להתנגד או להקשות על עסקות אלה. "אם 100% מהסיכון עובר לגוף המוסדי שרוכש את האג"ח אין לפיקוח סיבה לדאגה. ואולם בדרך כלל חלק גדול מהסיכון יישאר אצל הבנקים. כלומר, הבנק יפריש חלק מההון שיתקבל. סביר להניח כי בנקודה זו יתעוררו חילוקי דעות בין הפיקוח לבנקים בשאלה כמה להפריש", אומר בכיר בבנק דיסקונט.

נקודה זו הפריעה בעבר לבנק ישראל שסבר כי שיטה זו מגדילה את רמת הסיכון של הבנק למשכנתאות. בעבר דרש הפיקוח מהבנקים למשכנתאות לבצע הפרשות מיוחדות לחובות מסופקים שיבטאו את העובדה שאיכות תיק האשראי הנמכר עולה על איכות התיק שנותר בידי הבנק. בנק ישראל סבר כי שיטה זו מגדילה את רמת הסיכון של בנק המשכנתאות, שכן הוא נשאר עם ההלוואות הפחות טובות.

האיגוח מפותח יותר בשווקים הפיננסיים באירופה ובארה"ב. "בחו"ל השוק יותר גדול ומשוכלל. יש יותר גופים מוסדיים, יותר היצע של אג"ח, ויותר פתיחות למכשירים וכלים כאלה", אומר שפירא.

לדבריו בחו"ל איגוחים מתבצעים בתחומי המשכנתאות, תיקי אשראי של בנקים מסחריים, שוק כרטיסי האשראי, שוק הליסינג, תיקי הלוואות של לקוחות בנקים, תמלוגים של חברות, למעשה מקיפה כל נכס מניב. פעולת האיגוח מיועדת לכל חברה שהנטל המימוני על הון העצמי שלה במאזן הוא גבוה.

לדוגמה, חברות הסלולר הגדולות, נוקיה ואריקסון, שצריכות לספק אשראי ספקים בהיקפים גדולים מהרגיל. "בדרך זו ניתן למכור את הנכס (אשראי ספקים) שמכביד על המאזן ולאג"ח אותו. המחיר ייקבע לפי הדירוג האשראי. כך גם לגבי חברה קטנה שמשכירה מכונות צילום לחברות היי-טק. ניתן לגלגל את מימון המכונות, שנופל על בעל החברה, הלאה". אומר שפירא.

"החברות, שרוצות לגוון ולהוזיל את מקורות האשראי שלהן, יכולות לגייס כסף בעלות זולה יותר מאחר שהאג"ח מדורג גבוה יותר מהדירוג של החברה", מסבירה רותי דהאן מחברת הדירוג מעלות. "לכך יש שתי סיבות עיקריות: ראשית, מנטרלים את תזרים המזומנים הכללי של החברה מהתיק הספציפי שאותו שולחים לאיגוח. שנית, יוצרים כרית ביטחון. כרית זו נשענת בעיקר על סוג ואופי התיק ושיעור הפיגור של הלקוחות בעבר".

כריות הביטחון מגנות על מחזיקי איגרות החוב ומורידות חלק מהסיכון. ככל שדירוג האג"ח גבוה, כך כרית הביטחון ש"תופרים" לעסקה תהיה נמוכה. כך למשל, אם מוכרי