וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מחקר: הרשת נהפכה למקום חברותי יותר

הארץ

29.7.2001 / 10:00

מחקר קודם מ-98': ככל שתרבו לגלוש, כך תהיו בודדים יותר

מאת יובל דרור

בספטמבר 98' התפרסם בכתב עת לפסיכולוגיה מחקר שעסק בהשפעת השימוש באינטרנט ותוצאותיו עוררו סערה בקרב משתמשי אינטרנט וחוקרים. המחקר, שנערך בידי חוקרים מאוניברסיטת קרנגי מלון בארה"ב, פסק כי השימוש באינטרנט מגביר את תחושת הדיכאון, מצמצם את מעגל החברים ופוגע בקשרים משפחתיים. מתנגדי האינטרנט, שחדר באותה שנה לקבוצות אוכלוסייה נרחבות, ניצלו את תוצאות המחקר כתחמושת במאבקם בשימוש באינטרנט ובמחשבים בכלל. עתה, שלוש שנים לאחר פרסום המחקר, מפרסמים אותם החוקרים מחקר חדש, באותו נושא, שהשורה התחתונה שלו היא: טעינו, אין קשר בין השימוש באינטרנט לבין התופעות שציינו.

המחקר המקורי פורסם ב-98' בכתב העת המקצועי "American Psychologist" ולאחר מכן בעיתון "ניו יורק טיימס". עבודת המחקר, שנערכה בידי רוברט קראוט, פרופסור לפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת קרנגי מלון, וויקי לנדמארק, החלה ב-95' וכללה, אחרי סינון, 169 משתתפים מאזור פיטסבורג, או 73 משפחות (רוב המשתתפים היו נשואים).

אמצעי התקשורת, שנברו בתוצאות הסטטיסטיות של המחקר, גילו כי באותה עת הצליח קראוט ליצור נוסחה מתמטית הקושרת את הדיכאון לאינטרנט, ולפיה כל שעת שימוש שבועית באינטרנט מעלה ב-1% את רמת הדיכאון של המשתמש, גורמת לאיבוד של 2.7 אנשים במעגל החברתי שלו ולעלייה של 0.2% ברמת הבדידות.

תקציב המחקר, שקיבל את השם Home Net, היה 1.5 מיליון דולר, והוא בוצע בעידודה של קרן המדע הלאומית ובמימון חברות טכנולוגיה נודעות דוגמת אינטל, אפל, HP ו-AT&T. מטרת המחקר היתה לבדוק את הקשר בין שימוש באינטרנט להתנהגויות חברתיות. כל נסיין קיבל מהאוניברסיטה מחשב וחיבור לאינטרנט, ונדרש לקרוא מדי יום הודעות דואר אלקטרוני ששלחו לו החוקרים שמהן למד כיצד להשתמש בתוכנת הדואר האלקטרוני, בדפדפן וכדומה.

ב-24 חודשי המחקר עקבו החוקרים אחר התנהגות הנסיינים באמצעות שאלונים תקופתיים למשתמשים באינטרנט. בספטמבר 98' פורסמו 25 עמודים שסיכמו את תוצאות המחקר ב-"American Psychologist", ובהקדמה סיפקו החוקרים את השורה התחתונה: "אף שמצאנו כי נעשה שימוש רב באינטרנט כאמצעי תקשורת, גילינו כי ניתן לקשור את השימוש באינטרנט עם ירידה ברמת התקשורת בין חברי המשפחה, עם צמצום במעגל החברתי של הנסיינים ובגידול בתחושת הדיכאון והבדידות שלהם".

פרסום תוצאות המחקר לאחר מכן ב"ניו יורק טיימס" גרר סיקור עולמי בכלי התקשורת והפך את פרופ' קראוט למרואיין מבוקש. בראיון ל"סיאטל טיימס" אמר קראוט: "התוצאות הדהימו אותנו מכיוון שהיו מנוגדות להנחות שלנו בתחילת המחקר. ברצוני לציין", הדגיש, "כי אין המדובר בשימוש מופרז באינטרנט. מדובר באנשים מבוגרים, נורמלים, בעלי משפחות, ובאופן ממוצע, ככל שהרבו להשתמש באינטרנט, מצבם הלך ונעשה גרוע יותר".

שתי בעיות חמורות

ואולם תהילתם של קראוט ועמיתיו נמשכה פחות משבוע. חוקרים אחרים מתחום הפסיכולוגיה החברתית בדקו את המחקר והגיעו למסקנות מפתיעות. בראש המבקרים עמדה פרופ' דונה הופמן, עורכת המגזין "Marketing Science", המתמחה אף היא בפסיכולוגיה חברתית. הופמן אמרה בראיון ל"ניו יורק טיימס", ימים מספר אחרי פרסום המחקר: "אם מחקר כזה היה מגיע לשולחן שלי, הייתי זורקת אותו לפח. השגיאות שבוצעו במחקר הזה כה חמורות, עד שניתן להגדיר את התוצאות כחסרות משמעות לחלוטין".

ביקורתה של הופמן התבססה על שתי בעיות חמורות שגילתה במחקר Home Net. הראשונה עוסקת בדרך שבה נבחרו הנסיינים. מסתבר שקראוט וחבריו לא ציינו כיצד נבחרו הנסיינים ואם היה במחקר ייצוג הולם לכל שכבות האוכלוסייה. שאלות אלה קריטיות למחקר, שכן מתבקש להשליך מתוצאותיו לאוכלוסייה כולה. כך לדוגמה, טענו המבקרים, אם כל הנסיינים גרים בשכונות מצוקה, אין להתפלא שבמשך הזמן הם הולכים ונעשים מדוכאים, ומכאן שהקשר לאינטרנט עשוי להיות מקרי בלבד.

הבעיה השנייה שציינה הופמן, חמורה עוד יותר, עסקה בקבוצת הביקורת, או בהיעדרה של קבוצה כזו. המחקר שבדק את 169 הנסיינים לא השווה את התוצאות שהתקבלו לקבוצת ביקורת שלא השתמשה כלל באינטרנט. "הטענות של עורכי המחקר חסרות כל תוקף סטטיסטי לכל סוג של אוכלוסייה מבין משתמשי האינטרנט, למעט לקבוצת הנסיינים עצמם, וגם זה לא בטוח", אמר צ'רלס ברונשטיין, מי שניהל את קרן המדע הלאומית בארה"ב, אותה קרן שסייעה בעריכת המחקר.

שוב הוזמן קראוט לראיונות באמצעי התקשורת, הפעם במטרה להגן על המחקר שלו. תגובתו היתה כי "לא היו לנו תמריצים שגרמו לקבוצת הביקורת להמשיך ולמלא שאלונים, ולכן לאורך זמן כולם נשרו".

ואולם המבקרים חששו כי מחקר זה ישפיע על מקבלי ההחלטות כפי שהשפיע מחקר אחר מבית קרנגי מלון. אותו מחקר, שנערך ב-95' על ידי סטודנטית לתואר שני, מצא כי האינטרנט "מוצף בפורנוגרפיה". אף שזכה לביקורות קשות והוצג כמי שנשען על הנחות כוזבות, היתה לאותו מחקר השפעה מכרעת בניסוח "חוק הצניעות", שנחקק על ידי הקונגרס ונפסל מאוחר יותר על ידי בית המשפט העליון כחוק הנוגד את התיקון הראשון לחוקה האמריקאית ועוסק בחופש הביטוי.

מאז בוצעו מחקרים נוספים, שעוררו גם הם סערה בקרב משתמשי האינטרנט וחוקרים כאחד. כך לדוגמה, מחקר של פרופ' נורמן ני מאוניברסיטת סטנפורד, שבדק 2,600 בתי אב ברחבי ארה"ב, מצא כי %85 מהנסיינים לא דיווחו על כל שינוי במרקם החברתי ובמצב הרוח שלהם. ואולם פרופ' ני טרח להתעכב דווקא על 13% שדיווחו על שינוי קל. מחקר אחר שנערך במאי 2000 על ידי פרויקט Pew מצא כי 60% מהנשאלים בסקר טלפוני אמרו כי לאינטרנט השפעה חיובית על חיי החברה שלהם. האם נוצרו שני מחנות במחקר החברתי, קרואט וני בצד אחד ומחקרים דוגמת זה של פרויקט Pew בצד השני? לפחות בכל הקשור לקראוט, ניתן לסמן שינוי.

כל התופעות השליליות נעלמו

שלוש שנים אחרי שפירסם את המחקר הראשון, החליט קראוט לחזור לנסיינים שלו. בשבוע שעבר פירסם "USA Today" את תמצית המחקר השני, עם מסקנה ברורה: כל התופעות השליליות שעליהן דיווח במחקר הראשון נעלמו במחקר השנ

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully