אתמול בשעות הבוקר לפי שעון ניו יורק נעצרו שניים מבכירי קומברס - דיויד קריינברג וויליאם סורין - על ידי הבולשת הפדרלית (FBI) לאחר שהוגש נגדם כתב אישום בפרשת האופציות. הנעלם הגדול של הפרשה עד כה הוא לאן נעלם קובי אלכסנדר - מייסד קומברס והמנכ"ל והיו"ר שלה מתחילת שנות ה-80' ועד מאי האחרון.
שמו של אלכסנדר מוזכר במקום הראשון על פני שער של כתב תביעה פלילית בת 50 עמודים, שהוגשה אתמול על ידי התובע של החלק המזרחי של מדינת ניו יורק. על פי דיווחים של סוכנויות הידיעות הוא לא התייצב למעצר והעיתון "ניו יורק טיימס" כתב שלדברי מקור המקורב לחקירה, אלכסנדר הוא בגדר "נמלט" וכי עולה חשד שהוא עזב את ארה"ב לישראל או לגרמניה.
לפי דיווח של משרד המשפטים האמריקאי, העביר אלכסנדר 57 מיליון דולר לישראל מחשבונותיו בארה"ב. מיליונים רבים של דולרים נוספים בוודאי שוכנים בחשבונותיו של אלכסנדר בקבוצת סיטגרופ, שכן הונו של אלכסנדר מוערך בלמעלה מ-100 מיליון דולר והתובעים האמריקאים ביקשו להקפיא חשבונות אלה.
כתב התביעה מגולל את מה שקרה במשך שנים ארוכות בקומברס, בניצוחם של אלכסנדר, קריינברג וסורין. מסכת שקרים - לעורכי הדין של החברה, לרואי החשבון, למשקיעים, לבעלי המניות הגדולים ולחלק מחברי הדירקטוריון של החברה - נחשפת. שלא כמו כתבי תביעה בישראל, הכוללים ביטויים בארמית ולשון משפטית סבוכה, כתב התביעה האמריקאי מנוסח בלשון פשוטה ובהירה, אך זו לא מונעת ממנו להיות חריף וחד.
תחת הכותרת "מזימת האופציות" מואשמים השלושה בהונאה שכללה שינוי רטרואקטיווי של מועדי הענקה של מיליוני אופציות בין השנים 2001-1998 (בקדייטינג). השינוי כלל בחירת ימים שבהם המניה נסחרה במחירי שפל של חודשים רבים, כדי להגדיל את הרווח ממימוש אופציות. כתב האישום מזכיר את מה שכולם כבר יודעים - אלכסנדר זכה לכמות הגדולה ביותר של אופציות בחברה, ועשה רווחים של מיליוני דולרים כתוצאה מבקדייטינג. כמה מיליונים? 6.4 מיליון דולר מתוך רווח כולל של 138 מיליון דולר, כתוצאה ממימוש אופציות שקיבל בשנים 2003-1991. קריינברג, כך קבעה התביעה, הרוויח מיליון דולר כתוצאה מבקדייטינג, מתוך רווח כולל של 12.6 מיליון דולר. סורין הרוויח סכום דומה מתוך כלל הרווחים בגובה 14 מיליון דולר.
כך נרשמו רווחים של מיליוני דולרים בהינף קולמוס
לאחר קריאת כתב התביעה אפשר לומר שהמילה שהוצמדה לכל שערוריית האופציות בקומברס - בקדייטינג - אינה מעידה ולו על טפח משלל הדברים שהשלושה היו אחראים להם. למעשה מדובר בשנים ארוכות של פעולות, שסיפורן יכול להיות בסיס לתסריט של עלילת מתח על עולם התאגידים בוול סטריט. הסיפורים כוללים ניהול רשימות פיקטיוויות של עובדים, תהליכי עבודה בעייתיים של הוועדה שאחראית על הענקת אופציות (ועדת הפיצוי), הקצאות שרירותיות לבכירים בחברה שלא היו מרוצים מכמות האופציות שניתנה להם בתחילה, שקרים גסים לכל מי שרק אפשר ואמונה של השלושה, ממש עד הרגע האחרון, שהם יכולים לצאת נקיים מהפרשה.
כך למשל גרמה הנהלת החברה לחברי הדירקטוריון לחתום על הקצאות בעייתיות: אלכסנדר וקריינברג ביקשו מאחד העוזרים במחלקת הכספים להכין מסמכים של הקצאת אופציות, כדי שיישלחו לחברי ועדת הפיצוי. כל ההקצאות נוהלו על גבי גיליונות אלקטרוניים, שלדברי התביעה, שונו באופן תדיר. למשל, תאריך ההקצאה בפועל שונה לאחר מכן לתאריך בו המניה נסחרה במחיר נמוך. העוזר היה שולח את המסמכים לחברי ועדת הפיצוי, אך על המסמך לא היה מקום לציון תאריך החתימה, כך שהחותם לא יכול היה לדעת מהו התאריך הקובע. הרשימה שהופיעה בגיליון האלקטרוני שונתה כל הזמן, גם לאחר שכבר התקבל אישור על ההקצאות והן היו אמורות להיות סגורות.
הנה לדוגמה מקרה של שינוי תאריך ההקצאה מ-98': בספרי החברה נרשמה ההקצאה ב-9 באוקטובר, תאריך שבו נפלה מניית החברה למחיר של 30 דולר - כמעט הנמוך ביותר באותה השנה. כיצד יודעים שהתאריך נבחר לאחר מכן? תכתובת דואר אלקטרוני הקשורה בהקצאה זו נשלחה רק שישה ימים לאחר מכן, ובה נכתב שמסמכים יישלחו לועדת הפיצוי ב-16 באוקטובר, אז עמד מחיר המניה על 36.5 דולר. על פי חישוב שמפורט בכתב התביעה, בחירת ה-9 באוקטובר כיום ההקצאה הקפיצה את הרווח של אלכסנדר ב-1.6 מיליון דולר.
איך ממציאים שמות של עובדים?
רעיון יצירתי במיוחד היה יצירת רשימות של עשרות עובדים פיקטיוויים שועדת הפיצוי אישרה להם הענקת אופציות מתוך מחשבה כי מדובר בעובדים מן המניין. אותו עוזר שהיה אחראי על ניהול הרשימות, התבקש להמציא שמות של עובדים. לשם כך הוא בחר בשילובים שונים של שמות פרטיים ושמות משפחה של מכרים וקרובי משפחה שלו, וקרא לקובץ בתחילה פאנטום ולאחר מכן פארגו. כך הוקצו לעובדים שלא קיימים מאות אלפי אופציות. זה היה מעין חשבון אופציות סודי שאלכסנדר וקריינברג עשו בו שימוש לתגמול כפי ראותם, של מנהלים ועובדים שהם חפצו ביקרם.
במקרה אחד למשל, באוגוסט 2000, ביקשו השניים מהעוזר להעביר לבכיר בישראל 48 אלף אופציות מהחשבון הסודי, מפני שאותו בכיר לא היה מרוצה מהפיצוי שקיבל עד אז. אלכסנדר הורה לעוזר שכל האופציות יהיו ניתנות למימוש באופן מיידי (כלומר לא היה צריך להמתין מספר שנים להבשלתן). אותו בכיר ישראלי מימש את כל האופציות ביום שלמחרת, כאשר המניה נסחרה במחיר כמעט כפול ממחיר המימוש של האופציה. הוא רשם רווח של 2 מיליון דולר. קריינברג ידע על כל העניין - הוא כתב לאותו בכיר שינסה לממש את האופציות במנות קטנות, כדי לא להפיל את מניית קומברס במסחר בנאסד"ק.
בדצמבר של אותה שנה קיבל אותו בכיר בדיוק באותה דרך 2 מיליון אופציות נוספות, ורשם רווח נוסף של 2 מיליון דולר. קריינברג עשה מאמצים להסתיר את החשבון הנסתר מרואי החשבון של החברה, דלויט טוש, על ידי כך שביקש מהעוזר להעלים מהדיווחים את עובדת קיומו. אגב, קריינברג היה בעבר מנהל בכיר בדלויט טוש. החשבון הסודי נסגר באפריל 2002 - בתקופה שבה החלו הרשויות בארה"ב להדק את הפיקוח הר
השקרים של אלכסנדר וקריינברג: פתחו חשבונות אופציות סודיים ועשו בקדייטינג לכל הקצאת אופציות במשך 4 שנים
שירלי יום-טוב
10.8.2006 / 17:24