כ-2 מיליון תלמידים יחלו ב-1 בספטמבר את שנת הלימודים תשנ"ז. כלי התקשורת יסקרו שוב את תלמידי כיתה א' הנרגשים, ומאוחר יותר יתנצחו סביב תוכניות הלימודים והרפורמות הארגוניות השונות. אך מה באשר לאלפי המבנים שאליהם ייכנסו התלמידים, ובהם ישהו בשנת הלימודים הבאה?
מערכת החינוך, המוכרת לציבור מצדה הפדגוגי, מקיפה כמעט בהיחבא מערכת ענפה לא פחות של מחלקות ממשלתיות, קבלנים, אדריכלים ואנשי מקצוע אחרים העוסקים בתכנון מבני מוסדות לימוד, ובהליכי הפיתוח, הפיקוח ותחזוקה של אותם מבנים.
4,000 מוסדות חינוך פועלים כיום בישראל, ובהם 52 אלף כיתות. מדי שנה נבנים בין 1,200 ל-2,000 כיתות חדשות ו-80 עד 100 בתי ספר חדשים. הריבוי הטבעי וקיומם של מבני בתי ספר יבילים (ניידים) מורים כיום על צורך מיידי בבניית עוד 6,000 כיתות לפחות - ומצדיקים דיון מעמיק באחד מענפי הבנייה המרתקים ונחבאים.
ההווה קודר - העתיד עוד יותר
המימון הממשלתי להקמת בית ספר נקבע בהתאם להוראות החשב הכללי באוצר, ומסתכם ב-3,486 שקל למ"ר (כולל מע"מ), אומר אורי ואן-גלדר, מנהל פרויקטים בכיר בקבוצת גדיש.
במשרד החינוך, כמו גם במגזר הפרטי, שורר קונצנזוס כי המימון זעום ביחס לעלויות בנייה ופיתוח אופטימליים. התוצאה, מסכימים כולם, היא בנייה בסטנדרט נמוך. מנהל אגף בינוי ותקצוב במשרד הפנים, אודי כתריאל, אומר כי הערך הריאלי של המימון נשחק בעשרות אחוזים בשנים האחרונות בגלל גידול בעלויות תשומות הבנייה והחלה של תקנים חדשים.
"ההפרש בין עלויות הבנייה להקצבת משרד החינוך הולך ומצטמצם", אומר ואן-גלדר, "ולכן מתחילים לחסוך ולהתפשר על מתקנים שונים כדי להוזיל את עלויות הפיתוח, ואז כבר נשמעות אמירות כמו 'לא נורא אם לא יהיה מגרש ספורט' או 'שהרשות תממן את הגינון'".
"טיב הבנייה היום ירוד", אומר כתריאל, "ובעוד 15-10 שנים כולנו נשלם את המחיר". כבר כיום יש המשלמים מחיר כבד: בנייה לקויה, שימוש בחומרים זולים ותחזוקה גרועה לאורך שנים, הביאו כבר בימינו לשורת ליקויים אשר נחשפים כמפגעים בטיחותיים מיידיים: מדרגות שבורות, מעקות רופפים, ארונות חשמל פרוצים, תקרה דולפת, נפילת טיח, אסלות שבורות, בורות, זיזים בולטים; או כמפגעים לטווח ארוך: מדרגות צרות, העדר נגישות לנכים, סורגים ומעקות אשר אינם עומדים בתקנים החדשים, תקרות אקוסטיות שהותקנו באופן לקוי, שימוש בטיח תחת חומרי גמר קשיחים או שימוש בחיפוי עץ.
לפני כשנה ערך מרכז השלטון המקומי סקר בין מוסדות החינוך ברשויות ברחבי המדינה, ומצא כי קיים צורך דחוף בהקצאת 1.28 מיליארד שקל לצורך חידוש מבני בתי ספר ישנים, ביצוע עבודות שיפוצים ותיקון ליקויי בטיחות בהם.
השנה הקציב משרד החינוך לרשויות 70 מיליון שקל לצורך ביצוע עבודות צבע, שיפוץ חדרי השירותים או עבודות חיפוי קרמי במסדרונות בתי הספר - והתיר לרשויות לבחור רק באחת מן העבודות. 200 רשויות נענו לפנייה, וכ-800 בתי ספר זכו במימון. "זו עדיין טיפה בים", אומרת יו"ר ועדת החינוך של השלטון המקומי וראש עיריית הרצליה יעל גרמן. "דרושים עוד מאות מיליונים, ואנו רחוקים שנות דור מהבאת מתקני החינוך בישראל למצב שבו יותאמו לתקני הבטיחות הנדרשים", הוסיפה.
הבעיה, טוענת גרמן, נעוצה באי הבהירות סביב זהות האחראי לביצוע העבודות. המדינה היא אמנם המופקדת על הבנייה, והרשויות על האחזקה השוטפת, אך השאלה, טוענת גרמן, היא היכן עובר הקו בין תחזוקה שוטפת לעבודות בנייה של ממש הנדרשות במבנים עם חלוף השנים.
המשנה למנכ"ל מרכז השלטון המקומי, שרון עזריאל, סבור כי גירעון של 2.5 מיליארד שקל שולל כל אפשרות שהרשויות יישאו בנטל: "במקום שהמדינה תתקן את ליקויי הבנייה שלה, שוב משמשת עבורה הרשות המקומית קבלן. רשויות מאוזנות תקציבית הן המסוגלות לשאת בנטל התיקונים הדחופים - וביתר תמצא מצב מתקנים קטסטרופלי", מספר עזריאל.
קרן אור: לא עוד קובייה ומסדרון
כל הדוברים מדגישים כי למרות התנאים הקשים, עדיין יכולה המערכת להתגאות בבתי ספר איכותיים, ולמרות המגבלות התקציביות הנוקשות עדיין יכולים אלה לספק לתלמידיהם סביבה לימודית סבירה ויותר. הכיצד?
פתרון הקסם נעוץ כמובן בהשלמת מימון ממקורות חיצוניים (רשויות, גופים ציבוריים ותרומות), אך גם בתכנון אדריכלי יעיל ומקורי.
"תכנון בתי הספר די מגוון, תודה לאל", אומר האדריכל דוד נופר (לשעבר אדריכל במשרד החינוך). "השפה הארכיטקטונית של תכנון בתי הספר עשירה דיה, ואינה כבעבר", מוסיף נופר, ומציין כי הפרוגרמות החדשניות נוטות "לפרק" את חלל בית הספר המגושם לחללי משנה המאפשרים שטחים משותפים ורב תכליתיים, הניתנים לארגון שונה לפי הצורך. "גם ברשויות המקומיות עלתה המודעות לחשיבות חוויית הלימודים, והן מבקשות לעתים ליצור יחידות מקצוע, או יחידות לסביבת לימודים משותפת". את "הפואמה הפדגוגית" הזו, מסביר נופר, לוקחת הארכיטקטורה ומתרגמת לרמת הרכיבים הפיסיים שיאפשרו את הגשמתה.
"הבעיה הגדולה היא התקציב, מן הסתם, המותיר שטח תכנון רזה, ושטח מצומצם עוד יותר עבור השימושים שאינם פונקציונליים. ואולם, עדיין נמשכים החיפושים אחר הדרך לגוון ולשנות". סיוע כספי מקומי, אומר נופר, מאפשר את שבירת הפרוגרמה האחידה של משרד החינוך ומתיר יצירתיות רבה יותר בתכנון.
מבנה בית ספר יסודי אשר תוכנן באחרונה בקיסריה, למשל, כולל במרכזו מרחב רב תכליתי משותף, שעליו סוגרים שלושה אגפי כיתות ללמידה פרונטלית או קבוצתית, כאשר בין כל שתי כיתות נבנה אמפי קטן, ומכל כיתה מתאפשרת יציאה ישירה לחצר. מעל קומה זו כולה נבנתה קומה נפרדת שתשמש מרכז משאבים וספרייה קהילתית.
בחולון, למשל, נבנה "בית ספר שקוף", שבו המסדרון "עוטף" את הכיתות במעגל חיצוני, אשר לאורכו קיר היקפי שקוף. כך יכולים תושבי השכונה לחזות במתרחש בבית הספר, ונוצרת דינמיקה משותפת לקהילה שמחוץ ומפנים.
בעשר השנים האחרונות נבנו לא מעט בתי ספר מפוארים, ובית הספר אינו עוד קובייה ומסדרון, מסכם
קונצסזוס במשרד החינוך: המימון זעום ביחס לעלויות בנייה ופיתוח אופטימליים של מבני חינוך
אבי בר-אלי
11.8.2006 / 11:11