ספין חלוץ

ביום שלאחר סיום הלוחמה בלבנון, התמקדות התקשורת בפרשת מכירת תיק ההשקעות של הרמטכ"ל דן חלוץ שעות ספורות לאחר חטיפת החיילים בגבול הצפון, מסייעת להטיית תשומת הלב הציבורית ממחדלים גדולים לאין ערוך שהתרחשו לקראת המלחמה בלבנון ובמהלכה.



הסערה במערכת הפוליטית בעקבות פרשת המניות של הרמטכ"ל מספקת לאחראים האחרים למחדל המלחמה הכושלת הזדמנות לחמוק מאחריות. בעוד המדינה גועשת סביב חיסול ההשקעות של חלוץ - אשר ככל הנראה אינה מהווה עבירה על חוק מידע הפנים - נחסך מקברניטי המדינה הצורך לענות על שאלות חשובות הרבה יותר מאשר מכירה זוטא של ניירות ערך בסך 120 אלף שקל.



הדיון הנלהב סביב חלוץ דחק לשוליים את הדיון אודות זניחת תושבי הצפון על ידי הממשלה, ואת האופן שבו עשירים דוגמת גאידמק נאלצו למלא את החלל שנפער עקב חוסר המעש של המדינה. הביקורת העזה על הרמטכ"ל גם מונעת דיון של ממש סביב ההחלטה החפוזה לצאת למלחמה בלבנון, אשר עלתה בחייהם של 156 ישראלים ואלפי פצועים, ובפגיעה קשה בעורף.



העיסוק הכפייתי של התקשורת בניסיון של הרמטכ"ל לחסוך לעצמו הפסד כספי של כמה עשרות אלפי שקלים, מגוחך במיוחד לאור הנזק בסך עשרות מיליארדי שקלים שנגרם לכלכלה הישראלית בעקבות מלחמת הברירה שבה פתחה ממשלת אולמרט-פרץ. הוא גם דוחה את קיומו של הדיון החשוב ביותר סביב המלחמה: מדוע לא עשתה ישראל דבר מאז יציאת צה"ל מלבנון, כדי להגיע להסדר מדיני עם ארץ הארזים?



כך או כך, נראה כי יש רבים בצמרת המדינית והכלכלית של ישראל שמעדיפים שהתקשורת תעסוק בתיק ההשקעות של חלוץ, במקום במחדליהם שלהם. ריח חזק של ספין תקשורתי עולה מהחשיפה של מעריב הבוקר. נראה כי דן חלוץ עתיד להיות השעיר לעזאזל של המלחמה, ממש כפי שהרמטכ"ל דוד אלעזר וראש אמ"ן אלי זעירא הוקרבו על מזבח ועדת אגרנט לאחר מלחמת יום הכיפורים, בשעה שראש הממשלה גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין יצאו ללא פגע.