קנס דרמטי של 300 אלף שקל ביום הוטל על עו"ד יהודה קוגלר ושותפיו בפרשת מניות גליסון של אחיו אשר קוגלר

קנס דרמטי וחסר תקדים של 300 אלף שקל ביום, ישולם החל מהיום לאשר קוגלר ולחברה שבבעלותו גור ונצ'ר (Ghore Venture), על ידי אחיו עו"ד יהודה קוגלר, ידידו אברהם (בומי) טראוב, וחברת גליסון הפנמית, המחזיקה עבור אשר בנאמנות מניות של חברת אמפייר אונליין, כך קבעה היום שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, נורית אחיטוב.



כל אחד משלושת הנתבעים חוייב לשלם לשני התובעים 100 אלף שקל עבור כל יום נוסף, שבו מניות חברת גליסון אינן מועברות לידי כונס הנכסים הזמני שמונה מטעם בית המשפט, ד"ר שלמה נס. ד"ר נס יוצג על ידי עו"ד עמית לדרמן. את אשר קוגלר ושאר הנתבעים ייצגו עו"ד בעז בן-צור ממשרד פישר - בן-צור ושות' ועו"ד רפי נבון, ממשרד שהם - קליינמן ושות'.



ההחלטה באה בעקבות החלטה קודמת של השופט יהודה זפט מ-31 ביולי, לפיה על הנתבעים, לרבות עו"ד קוגלר, להעביר לידי כונס הנכסים הזמני את מניותיו של אשר קוגלר בגליסון. לטענת אשר קוגלר, בבעלותו 24.5% ממניות גליסון, המחזיקה במניות אמפייר אונליין, ששקולות לכ-2% מניות אמפייר. 2% ממניות אמפייר שוות נכון להיום יותר מ-8 מיליון דולר. זפט קבע כי על עו"ד יהודה קוגלר להעביר את המניות בתוך 5 ימים, החלטה שלא קוימה על ידו עד היום.



בגין אי קיום החלטת זפט, הגיש אשר קוגלר ביום 8 באוגוסט בקשה לביזיון בית משפט, בה דרש כי יינתן צו מאסר לאחיו, עו"ד קוגלר. יומיים לאחר מכן הזדרז עו"ד קוגלר להגיש באמצעות עו"ד יהודה רסלר, בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של זפט. בהחלטה מנומקת מיום 16 באוגוסט דחה השופט גרוס את בקשת עו"ד קוגלר לעיכוב ביצוע, שבה דחה שתי טענות יסודיות של עו"ד קוגלר: האחת, שאין ביכולתו להעביר את המניות, משום שניתן צו מניעה בהסכמה במסגרת הליך שמתקיים בין הצדדים באיי הבתולה; השנייה, שאין באפשרותו להעביר את המניות מאחר שלפני כשלושה חודשים נלקח מידיו ייפוי הכוח שהיה לו לבצע פעולות בשם גליסון. גרוס ציין בהחלטתו כי, ככל הנראה, הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה על ידי עו"ד קוגלר כמשקל נגד לבקשת אשר קוגלר לאכוף את החלטת זפט לפי פקודת ביזיון בית משפט.



היום התקיים הדיון בבקשת הביזיון. בקשה לביזיון מוגשת כאשר בית המשפט נותן צו לביצוע אופרטיווי, והצד שלגביו ניתן הצו נמנע מלקיימו. במקרה כזה ניתן לבקש בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, ולבקש הטלת קנס או מאסר, עבור כל יום של הפרה. הדיון אינו עונשי, אלא צופה פני עתיד, ותכליתו לאכוף קיומם של צווים של בתי משפט.

במסגרת הדיון הטעון, טען עו"ד רסלר בלהט כי אין באפשרות מרשו, עו"ד קוגלר, לקיים את ההחלטה של זפט. זאת, מאותם שני טעמים שנטענו על ידו גם בפני השופט זפט וגם בפני השופט גרוס, ושנדחו על ידי שניהם, היינו, שצו מניעה זמני באיי הבתולה מונע את קיום החלטת זפט, ושעו"ד קוגלר אינו יכול להעביר את המניות לכונס, מאחר שנלקח ממנו ייפוי הכוח מטעם גליסון.

עו"ד בן-צור טען מטעם אשר קוגלר, כי הטענות הללו של עו"ד קוגלר כבר הועלו ונדחו שלוש פעמים, לרבות פעם אחת בפני שופט בית משפט העליון, אשר גרוניס. לטענתו, מדובר במיחזור של טענות. בן-צור טען כי עו"ד קוגלר לא פירט איזה תוקף יש לצו מאיי הבתולה בישראל, מבלי שנעשתה כל פעולה לאכוף אותו בארץ. באשר לייפוי הכוח, ציין עו"ד בן-צור כי טענה זו נדחית פעם אחר פעם מאחר שעו"ד קוגלר וגליסון חד הם, וכי איש לא יכול לקחת מעו"ד קןגלר את עצמו. "עו"ד קוגלר וגליסון הם שתי אונות של אותו מוח", אמר בן-צור, והשופטת הגיבה בחיוך כבוש.



עו"ד רסלר העלה גם נימוק משפטי מדוע אין לתת צו לפי פקודת ביזיון בית משפט. לטענתו, על החלטת השופט זפט הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט עליון, והוא הציג בדיון פסק דין ישן משנת 1953, לפיו עצם הגשת ערעור יש בה כדי למנוע אכיפה לפי פקודת ביזיון בית משפט. אמנם, לדבריו, הגשת הערעור אינה בבחינת עיכוב ביצוע, ובכל זאת, יש בה כדי למנוע חיוב בביזיון. השופטת אחיטוב הגיבה בחוסר נחת לטענה זו של רסלר, שעל פי החלטתה לא נראית בעיניה כהחלטה מחייבת, ואמרה, "משנת 1953? לא מצאת משהו קצת יותר חדש?", וזאת על אף שרסלר הציג אזכור של פסק דין זה בבית המשפט המחוזי מלפני כמה שנים.

תכונה עברה בבית המשפט כאשר עו"ד רפי נבון טען בשם אשר קוגלר. לדבריו, לעו"ד קוגלר אין שום כוונה להעביר את המניות, ומחוץ לכותלי בית המשפט הוא גם אומר זאת בפה מלא. נבון הזכיר, לא לפני שהתנצל מראש על הדברים, כי בפגישה שהיתה לו עם עו"ד רסלר ועו"ד קוגלר הוא שאל אותם מתי יעברו המניות, והתשובה היתה "זין אתה תקבל את המניות". לשמע הדברים הגיב עו"ד קוגלר ממקומו בקריאות "שקרן, שקרן". השופטת אחיטוב הגיבה בחוסר שביעות רצון מהדברים שנשמעים באולמה, ואמרה לעו"ד נבון כי היא אינה מקבלת ממנו עדויות במסגרת טיעונים.

במהלך טיעונו של עו"ד רסלר פנתה אליו אחיטוב ושאלה אותו "מתי אתה מעביר את המניות". על כך השיב רסלר, "אני רוצה אך לא יכול. לקחו ממני את ייפוי הכוח", תוך שהוא מנפנף בחריצות בידיו וכמעט שמכה את עורך הדין שישב משמאלו. "מה שאני לא אעשה אני אבזה את בית המשפט, בין אם פה ובין אם באיי הבתולה", הוסיף רסלר. "אז תבזה שם", השיבה לו אחיטוב.

בהחלטתה, קבעה השופטת אחיטוב כי טענות המשיבים כבר נדחו על ידי השופטים זפט וגרוס. עוד מציינת השופטת כי המשיבים נמנעו מלהגיש בקשה לעיכוב ביצוע לעליון, וכי ניתן היה לעשות כן על אף שלטענתם קיבלו את החלטת גרוס רק ביום ראשון השבוע. אחיטוב דוחה את טענת עו"ד קוגלר בעניין ייפוי הכוח שכביכול נלקח ממנו, והיא למדה על כך, בין השאר, מתשובתו לדרישת כונס הנכסים להעביר לידיו את המניות. אחיטוב גם דוחה את הטענה המשפטית של רסלר בעניין צווי ביזיון, ואינה רואה בפסק הדין המיושן שהוצג הלכה מחייבת.

לבסוף, אחיטוב מחייבת כל אחד משלושת המשיבים לשלם לשני המבקשים 100 אלף שקל לכל יום נוסף, החל מהיום, שבו לא יועברו המניות לידי כונס הנכסים. משמעות הדבר היא שהחל מהיום יהא על הנתבעים לשלם את הסכום האסטרונומי של 300 אלף שקל,