חברת קומפיט מציעה לחברות אינטרנט מידע על הפעילות באתרים מתחרים

מאת סטפני סטאוטון, בוסטון גלוב

לאיסוף מידע על חברות מתחרות יש צד אפל: נבירה בפחי אשפה והתחזות לעובדים או לקונים. מן ג'יט סינג, מנכ"ל חברת הסטארט-אפ הבוסטונית קומפיט (Compete), תוהה מדוע חברות פועלות לפי השיטות העלובות האלה כשהאינטרנט מציע כל כך הרבה מידע.

קומפיט מציעה שירות כריית מידע חדש, המבוסס על הקלקות של 9 מיליון משתמשים. הוא מאפשר לחברות להשוות את הפעילות באתר האינטרנט שלהן לפעילות באתרים של חברות מתחרות. לדוגמה, אמזון יכולה לגלות כמה אנשים ביקרו באתר הספרים המתחרה BarnesandNoble.com, וכמה אנשים רכשו מוצרים. קבוצת השירותים הפיננסיים פליט-בוסטון (FleetBoston) תוכל חשב את מספר הלקוחות האמידים שלה המשתמשים בשירותים של חברות ברוקרג' מקוונות.

"הדרך הטובה ביותר לתאר את השירות שלנו", אומר סינג, "היא במונחים של רשתות קמעוניות מתחרות. הדבר שקול לכך שקיי-מארט תציב מצלמת וידאו בחנות של וול-מארט ותגלה מה קונים צרכנים, והאם הם מרוצים מהשירות ומתכנון החנות".

קומפיט וחברות סטארט-אפ דומות כמו פלורימוס (Plurimus) מדרהם, צפון קרולינה, טוענות כי המידע שלהן מפורט יותר מזה של חברות מחקר מקוון מובילות כמו ג'ופיטר מדיה-מטריקס ונילסן נט-רייטינגס. הן עוקבות אחר הפעילות המקוונת של יותר אנשים, ולכן, לטענתן, יש להן תובנות טובות יותר לגבי פילוח דמוגרפי, מגמות צריכה ושימוש באינטרנט. בנוסף הן מציעות חיתוכים גיאוגרפיים, לפי מיקוד, ובמקרה של פלורימוס, אפילו לפי שכונה.

"הדרך הנכונה להבין כיצד האינטרנט עובד היא להבין את כל הפרטים", אומרת שילה אוליבה, סמנכ"ל שיווק בפלורימוס, שערכה ניסויים בשיתוף פעולה עם אמזון.קום. "מידע כמו כמה אנשים נכנסו לאתר אינו שימושי במיוחד".

בקומפיט אומרים כי הנתונים שלהם מראים שפליט-בוסטון חשופה יותר ממתחרותיה לאובדן לקוחות אמידים לחברות ברוקרג' מקוונות. מנגד, קבוצת בנק אוף אמריקה הכי פחות חשופה מבין קבוצות הבנקאות הגדולות בארה"ב, לאובדן לקוחות לחברות כמו אי-טרייד, שהחלה להציע פקדונות חיסכון וחשבונות עובר ושב, בנוסף למסחר בניירות ערך.

לפי הנתונים של קומפיט, כשהתקליטור אמניזיאק של להקת "רדיוהד" יצא לשוק, כ-55% מהקונים המקוונים רכשו אותו באמזון. בנוסף מעריכה החברה כי קיים סיכוי גבוה שמסעות פרסום באמצעות דואר אלקטרוני ישכנעו צרכנים לקנות מוצר, ואילו מנועי חיפוש ופורטלים הם האמצעים הכי פחות יעילים לשיווק מוצרים.

קומפיט מתכננת להיכנס לשוק הייעוץ ולסייע ללקוחות לקבל החלטות על סמך מחקר תחרותי. לדוגמה, היא עשויה לייעץ ל-Goto.com ול-Looksmart.com להעלות את תעריפי הפרסום שלהם לחברות מסוימות מכיוון ששוקי נישה מסוימים מושכים יותר משתמשים מאשר יאהו, MSN ו-AOL. כמו כן תוכל החברה לבצע ניסוי כדי לבדוק אם אמזון יכולה להעלות מחיר של קלטת וידאו מסוימת בדולר מבלי לאבד לקוחות. בנוסף היא תוכל לחזות מגמות גם בעולם הקמעונות המסורתי, כמו ביקוש למשאיות פורד צהובות בצפון קליפורניה, מכיוון שהמחקר והקניות שעורכים צרכנים באינטרנט התגלה כאמצעי חיזוי אמין למגמות צריכה רחבות.

קומפיט הוקמה באוגוסט 2000 במשרדים של חממת האינטרנט איידילב (Idealab) בבוסטון. איידילב, שמושבה בפסדינה, קליפורניה, חיפשה דרך למפות מגמות באינטרנט ובעולם האמיתי כדי לסייע לחברות הסטארט-אפ שלה. בנובמבר השקיעה קרן הון הסיכון הבוסטונית צ'רלס ריוור ונצ'רס (Charles River Ventures) 6.1 מיליון דולר בקומפיט.

עד כה חשפה קומפיט את שמותיהם של שני לקוחות: קמעונית התכשיטים המקוונת Ice.com וחברת התוכנה Intranets.com. סינג אומר כי קומפיט גייסה גם עשר חברות גדולות ("חברות המופיעות ברשימת 500 הגדולות של פורצ'ן"), אך הוא מסרב לחשוף את שמותיהן.

לקומפיט יש כמה מבקרים, ובראשם החברה המתחרה נילסן נט-רייטינגס, העוקבת אחרי הפעילות באינטרנט של 225 אלף איש בארה"ב, באמצעות תוכנה המותקנת במחשבים שלהם. השירות של קומפיט מבוסס על מידע מחברות שירותי גישה לאינטרנט. נט-רייטינגס טוענת כי קומפיט ופלורימוס אינן מסוגלות להבדיל בין משתמשים שונים במחשב במשק בית אחד.

נט-רייטינגס מגייסת משתמשים באופן פעיל, והם יודעים כי היא עוקבת אחרי הפעילות שלהם באינטרנט. לדבריה, המשמעות או עומק שיתוף פעולה בין חברות שירותי גישה לאינטרנט וחברות כמו קומפיט לא ברורים לצרכנים.

בקומפיט ובפלורימוס אומרים כי החברות לא מקבלות מידע אישי על המשתמשים, וכי הן אינן רוצות מידע כזה. קומפיט, אומר סינג, נמנעת מחיתוכים גיאוגרפיים כמו שכונות כדי שחברות הרוכשות ממנה מידע לא יוכלו לנצלו לזיהוי כתובות של משקי בית. לעת עתה מפיקה קומפיט נתונים על בסיס שבועי, אך אנשי מחקר אומרים כי לנתונים בזמן אמת יש ערך רב יותר, שכן ניתן לזהות מגמה באופן מיידי ולנצל את המידע לפעולה מהירה.