ביה"ד: שעות נוספות גם לעורכת דין שכירה

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קיבל בשבוע שעבר, בהרכב שבראשות השופט אייל אברהמי, את תביעתה של עו"ד זיוה כץ נגד המעסיק שלה לשעבר, עו"ד עמוס אגרון, בין השאר בעילה של עבודה בשעות נוספות.



בין כץ לאגרון נחתם "סיכום דברים" לקראת העסקתה במשרד, לפיו היא תעבוד במשרד מ-8:00 בבוקר עד 19:00 בערב, כלומר 11 שעות ביום. שכרה של התובעת היה 4,800 שקל לחודש למשך חצי שנת העבודה הראשונה, ו-5,300 שקל בחצי שנת העבודה השנייה. כץ הגישה תביעה נגד אגרון, במסגרתה ביקשה, בין היתר, תשלום עבור השעות הנוספות שהשקיעה במשרד בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה. מנגד טען אגרון כי כץ לא זכאית לתשלום עבור שעות נוספות שכן החוק אינו חל על עובד כגון עורך דין, העובד במשרה הנחשבת למשרת "אמון אישי".



בית הדין קבע כי אין מקום לקבוע דין כללי שיחול על מגזר עורכי הדין, אלא יש לפסוק בכל מקרה על פי נסיבותיו. לדבריו, לא ניתן לקבוע שכל עורך דין שכיר נמצא ביחסי אמון מיוחדים עם מעסיקו, המצדיקים אי תשלום עבור שעות נוספות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה.



בית הדין פסק כי תפקידים שלגביהם תוכר מידה מיוחדת של אמון אישי הם כאלה שכרוכים בחופש פעולה מירבי. ואולם במקרה הנדון, נקבע, אגרון ניהל את משרדו באופן ריכוזי, ולכץ לא היתה עצמאות בקבלת החלטות; כץ לא היתה רשאית לנהל תיקי הוכחות, והופעותיה בבתי משפט התמצו בקדמי משפט.



בית הדין דחה גם את הטענה כי על עניינה של כץ חל החריג הנוסף בחוק שעות העבודה והמנוחה השולל את תחולת החוק - כאשר לא ניתן לפקח על שעות עבודתו של העובד. ככל העובדים במשרד, נקבע, כץ נדרשה להחתים כרטיס בהגיעה לעבודה וביציאתה ממנה. כמו כן, בשעה שהיתה בביהמ"ש, שמרה על קשר רצוף עם המשרד.



לפיכך קבע ביה"ד כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על כץ, ופסק לה גמול עבור שעות נוספות בהתאם לחוק, בסך 4,601 שקל. כץ יוצגה על ידי עו"ד מנחם שחק.