אגד חויבה לשלם פיצוי של עשרות אלפי שקלים לעובדים שפרישתם המוקדמת לפנסיה בוטלה על ידה

בית המשפט המחוזי בתל אביב חייב את אגד לשלם פיצוי על נזק לא ממוני בסך של עשרות אלפי שקלים ל-6 עובדים בחברה, שפרישתם המוקדמת לפנסיה בוטלה על ידה. בית המשפט קבע פיצוי של 100 אלף שקל, לכל אחד, לשניים מהתובעים, ופיצוי של 75 אלף שקל לכל אחד מארבעת התובעים הנוספים. את התובעים ייצג עו"ד אלכסנדר ספינרד, ואת החברה ייצגה עו"ד ארנה קידר.



התובעים, בגילאים 53-47, עובדים בחברה למעלה מ-25 שנה, בתפקידים שונים. שניים מהתובעים מילאו תפקידים ניהוליים, והשאר שימשו כנהגים. ב-2003 ביקשו התובעים לעזוב את החברה במסגרת הסכמי פרישה מוקדמת, ובקשותיהם אושרו בישיבת ההנהלה.

העובדים התחילו להתכונן לעזיבתם, לחלקם אף מונו מחליפים. בסוף ספטמבר 2003, יומיים לפני מועד הפרישה המתוכנן, קיבלו העובדים הודעה מהמנהל המיוחד שמונה לקרן הגמלאות של חברי אגד כי מה-1 באוקטובר יחול "התקנון האחיד" לכל קרנות הפנסיה הגרעוניות, כולל הקרן של אגד, ולכן לא ניתן יהיה להמשיך ולהוציא חברים לפנסיה מוקדמת, כפי שנעשה על פי התקנון הקודם. מספר ימים אחר כך החליטה הנהלת החברה לבטל פרישתם המוקדמת של התובעים, ונמסר להם כי עליהם לשוב לעבודה סדירה. אחד מהתובעים, לו מונה מחליף, נאלץ לצאת לחופשה כפויה. עובד נוסף, שמילא תפקיד ניהולי ומונה לו מחליף, נאלץ לחזור ולשמש כנהג.



התובעים טענו בפני בית המשפט כי אגד הפרה את ההסכם עימם, וכי אי הוצאתם לפנסיה מוקדמת נעשתה בחוסר תום לב ובהתרשלות, ולכן יש לבטל החלטה זו. התובעים טענו כי החברה הודיעה להם בסוף ספטמבר 2003 על ביטול הפרישה המתוכנת, כאשר ידעה על השינויים העומדים להיערך כבר בסוף מארס. טענה נוספת של התובעים היתה כי התקנון החדש הינו רטרואקטיווי, בלתי סביר ומנוגד לכללי מינהל תקין. התובעים ביקשו לחייב את אגד לפצות אותם ב-100 אלף שקל לכל אחד, כפיצוי על נזק לא ממוני ועוגמת נפש שנגרמה להם. עוד ביקשו שני העובדים פיצויי הסתמכות בגין הוצאות ממוניות על סך של כ-500 אלף שקל.



השופטת, נורית אחיטוב, דחתה כל טענות התובעים במישור ההסכמי-חוזי. לעומת זאת, קיבלה את טענת התובעים להתנהלות רשלנית מצדה של החברה.

אגד טענה כי לא הפרה התחייבויותיה, שניתנו בהסתמך על מצב חוקי ותקנון מסוים, וכי השינויים נכפו עליה על ידי המחוקק.



השופטת מציינת בהחלטתה כי בכל התקופה שקדמה להודעה שניתנה לתובעים על ביטול פרישתם, לא הודיעה אגד לתובעים כי מועד פרישתם עלול להתבטל. להיפך - בסיועה המלא של החברה ביצעו התובעים את כל ההליכים המקדמיים הדרושים לצורך פרישת חבר מהאגודה; התובעים מילאו טפסי קליטה וטופס טיולים וביצעו גמר חשבון במשרדי ההנהלה; ולתובעים נמסרו חשבונות מפורטים הכוללים את מלוא התשלומים המגיעים לחבר הפורש מאגד. השופטת מציינת כי התנהלות זו של החברה, גם אם אינה אינה נגועה בחוסר תום-לב, הינה רשלנית.



השופטת דחתה הדרישה לנזקים כספים על סמך הסתמכותם של התובעים על קבלת סכומי כסף שיגיעו להם בעקבות פרישתם, מכיוון שנזקים אלה לא הוכחו ולא גובו בראיות.



לעומת זאת, החליטה לפצותם על נזק לא ממוני בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם. "בהחלט נקל לתאר את תסכולם ואת מפח הנפש שנגרם להם. התובעים סברו שביום ה-1.10.03 הפכו לגמלאי אגד - ומצאו את עצמם חוזרים לעוד שנות עבודה רבות, באותו מקום העבודה ממנו חשבו שפרשו. אדם מתכנן פרישתו הן נפשית והן פיזית זמן רב בטרם הגיע המועד", סיכמה השופטת. היא פסקה לשניים מהתובעים סכום של 100 אלף שקל לכל אחד, ולארבעת הנותרים פיצויי של 75 אלף שקל לכל אחד.

ת"א 2297/03