חבילת הפרישה של יואב להמן: בגיל 51 - שכר של 35 אלף שקל לחודש לכל החיים; מקור הפנסיה - תקציב המדינה

35 אלף שקל לחודש למשך כל החיים החל מגיל 51 - אלה הם תנאי הפרישה של המפקח על הבנקים, יואב להמן.



המפקח על הבנקים, יואב להמן, הוא גם אחד משיאני השכר בבנק ישראל, עם שכר חודשי של 76,501 שקלים בחודש (ברוטו). בכך סוגר המפקח על הבנקים את העשירייה הפותחת של שיאני השכר בבנק ישראל. ואולם, בניכוי תוספות חד פעמיות, מסתכם שכרו החודשי השוטף של להמן בכ-55 אלף שקל (ברוטו).



על מנת לקבל את מלוא הפנסיה, יש צורך להציג ותק של 35 שנה, אולם להמן מציג ותק של 28 שנה - 80% בלבד. אי לכך, יסתפק להמן בן ה-51 בפנסיה חודשית של 35 אלף שקל (ברוטו) בלבד - 420 אלף שקל בשנה.



מאחר ששאר אזרחי ישראל פורשים רק בגיל 67, הרי שלהמן נהנה מ-16 שנות פנסיה עודפות, שעלותן לקופת המדינה מסתכמת ב-6.72 מיליון שקל.



חבילת הפרישה הנאה של יואב להמן אינה מקרה חריג. בנק ישראל ידוע כמי שמספק לפורשיו חבילות שכר נאות ופנסיות נדיבות גם למי שלא הגיע לגיל 67 - גיל הפרישה הרשמי בישראל.



נגיד בנק ישראל לשעבר, דוד קליין, עבד בבנק ישראל 17.5 שנה. אחרי פחות מ-12.5 שנה במוסד, מונה קליין לתפקיד הנגיד. ב-2000 הוא היה בן 64 וארבעה חודשים - כחצי שנה לפני מועד הפרישה לפנסיה דאז. למרות שהמשיך לעבוד בבנק בתפקיד הנגיד, ניתן לו במועד זה מענק פרישה נדיב, ובחמש השנים הבאות שילם לו הבנק שכר כפול: משכורת של נגיד וגימלה של פנסיונר. השכר הקובע שלו לפנסיה היה כ-37 אלף שקל, לפי אחוזי הגמלה המגיעים לו - 56%, הפנסיה החודשית שקיבל וממשיך לקבל קליין - עבור 12.5 שנות עבודה בבנק - היא כ-20 אלף שקל.



נוהג מקובל ומקומם בבנק קובע כי עובד שפורש לפנסיה - גם אם הוא רק בן 45 - מקודם אוטומטית בשתי דרגות. הפטנט היצירתי הזה נועד כמובן להגדיל את הקיצבה החודשית של העובד. העובדים, בסיוע ההנהגה החדשה של בנק ישראל, עושים הכל כדי שהנוהג הזה לא ישתנה גם בעתיד. בנק ישראל הוא הגוף הציבורי היחיד במדינה שקובע לעצמו את תקציבו השנתי, ובמידה רבה גם את שכר עובדיו.



מנהל מחלקת משאבי אנוש ומינהל בבנק, צבי תדמור, שפרש ב-2005, קיבל מקדמת מענק פרישה של יותר מ-1.2 מיליון שקל לאחר 35 שנות עבודה. המענק המלא שלו - שהיקפו נמצא עתה בהתדיינות - אמור להיות 2.3 מיליון שקל. הפנסיה שנקבעה לו, לאור הוותק שצבר - 70%, היא על בסיס שכר פנסיוני של 45,600 שקל - פנסיה של כ-32,200 שקל.



משה בן אהרון, מבקר ראשי בפיקוח על הבנקים בבנק ישראל ודמות אנונימית עבור רוב הציבור וגם בעבור חלק מעובדי בנק ישראל, היה ב-2004 שיאן השכר בשירות הציבורי. הוא פרש ב-2004 מהבנק בגיל 60, לאחר כמעט 38 שנות עבודה. נקבעה לו פנסיה בשיעור של 70% לפי שכר בסיס של כמעט 43,800 שקל - גימלה של יותר מ-30,600 שקל בחודש. מלבד הסכומים האלה, קיבל בן אהרון מבנק ישראל מענק הסתגלות בהיקף של שלושה חודשי עבודה.



הנוהג לפיו בכירים במגזר הציבורי פורשים בגיל מוקדם וזוכים בכל זאת לפנסיות נדיבות, נפוץ מאד גם בקרב הקצינים והנגדים במערכת הביטחון, שהאפשרות לצאת לפנסיה סביב גיל 50 פתוחה בפניהם.



גיל הפרישה הממוצע מצה"ל הוא 46, ועלות הפנסיה כיום היא 3.6 מיליארד שקל בשנה. עד סוף העשור תגיע העלות הזו ל-5 מיליארד שקל בשנה. נתון מדאיג נוסף הוא האחוז מתקציב הביטחון המוקצה לשכר וגמלאות, שגדל מ-15% ב-1975 לכ-50% בימינו. הצבא עשוי לחסוך סכום עתק של כ-6 מיליארד שקל בשנה אם ישלם לעובדיו פנסיה בגיל 67 במקום כ-17 שנה מוקדם יותר.



המצב בצבא היה גרוע עוד יותר, שכן עד לפני כ-3 שנים הנהיג צה"ל פנסיה תקציבית - תשלום פנסיה מתוך תקציב המדינה. הסכמי השכר הללו תקפים כמובן לעשרות שנים בעתיד.



כיום עבר הצבא לפנסיה צוברת - הסדר לפיו מפריש איש הקבע סכום חודשי אשר מצטבר לשנות הפרישה. יש לציין כי יתר אזרחי המדינה לא נהנו מעולם ממנגנון מופלא זה של פנסיה על חשבון משלם המסים. ואולם, להמן עדיין נהנה מההסכמים הישנים, ועל כן יזכה לפנסיה הנדיבה בלי שהפריש עבורה ולו שקל אחד במהלך השנים האחרונות. אי לכך, יגיעו כספי הפנסיה מתוך תקציב המדינה.



תגובת בנק ישראל טרם התקבלה.