את'רנט ברשת התקשורת הרחבה: לרבב או לא לרבב?

מאת ד"ר גלעד גורן ואלי ארליך

עידן המידע מעורר צמיחה פנומנלית ומגדיל את התחרות בתעשיית המידע והטלקומוניקציה. אל מול קצב ההתפתחות חסר התקדים של יישומים מונעי IP, מפעילים וספקי שרות משקיעים מאמצים רבים יותר בבניית רשת הניתנת לשדרוג, אשר תוכל לתמוך בשירותים הנוכחיים והעתידיים ובדרישות התעבורה ברשת.

בשנים האחרונות נעשו השקעות רבות במטרה לפתוח את צוואר הבקבוק של רוחב הפס ברשתות ליבה וברשתות מטרופוליטניות. מאמצים אלה נושאים כעת פרי עם פיתוח ציוד ה-DWDM, הממיר את הרשת המטרופוליטנית לרשת אופטית.

בעוד עסקים מעבירים לרשת יותר יישומים קריטיים ורעבים לרוחב פס, וספקי שירות מנסים לספק את צורכי לקוחותיהם בגבול נקודות הגישה לאינטרנט (POP) שלהם, רשת הגישה נשארה נקודת החנק האחרונה שיש לטפל בה בשרשרת אספקת השירות.

טכנולוגיית את'רנט (Ethernet) היא מכל הבחינות הטכנולוגיה השלטת ברשתות התקשורת המקומיות, והמנצחת במרוץ נגד ATM אל שולחן העבודה. ברוחב פס המשתרע מ-10 מגה ביט לשנייה עד 1 ג'יגה ביט לשנייה, ובעתיד עד 10 ג'יגה ביט לשנייה, את'רנט יכול לתמוך בכל דרישות רוחב הפס של הארגון.

הפופולריות של את'רנט ברשת המקומית, יחד עם ממשקי את'רנט על ציוד המטרו DWDM, הופכת את התרחבותו אל תוך רשתות הגישה ורשתות התקשורת הרחבה לצעד נכון. אך האם את'רנט, כפי שהוא מוכר לנו, באמת מתאים ליישומי רשת תקשורת רחבה?

הרבה נאמר על אי ההתאמה של הריבוב של תקן SONET לעידן הנתונים החדש. אולם האם הריבוב הוא מושג שעבר זמנו, או האם ניתן לשנותו בחוכמה כך שיתאים לדרישות הגישה ורשת התקשורת הרחבה? האם "את'רנט עד הסוף" יוכל להחליף את ריבוב SONET ותכונות אחרות, כגון הגנה, תוך הענות לצרכים המתעוררים?

מאמר זה מציע גישה מתקדמת המשלבת את היתרונות של SONET עם אלו של את'רנט, בלא לאבד ולו אחד מהם.

עידן חדש - דרישות חדשות

העידן החדש של צמצום מגבלות החוק על טלקומוניקציה מוליד מספר רב של ספקי שירות וספקי תשתית. ספקי תשתית אלה מכוונים אל קהיליית העסקים, מכיוון שמגזר זה הוא מחולל הרווחים וההכנסות הגדול ביותר.

מצד שני, לקוחות עסקיים הופכים תלויים יותר ויותר בשרותי טלקומוניקציה עבור כל דרכי הפעילות שלהם, כולל ייצור, אספקה, גבייה ועוד.

כיום, ספקי שירות מתמודדים עם שתי בעיות עיקריות בעת טיפול בלקוחות עסקיים:

1. דרישה לרוחב פס גבוה.

2. שירות מגוון. 3. עלויות נמוכות והכנסות גבוהות. לאחר שהמפעילים הכניסו WDM לרשתות הליבה ולרשתות המטרופוליטניות שלהם, ופתחו את צוואר הבקבוק של רוחב הפס בשכבות אלה של הרשת, הם נתקלים בבעיית "ארבעת המיילים האחרונים", דהיינו ברשת הגישה.

תבנית התעבורה בשכבת רשת זו משתנה מהתעבורה המסורתית והצפויה, המבוססת על TDM, לתעבורה מבוססת IP שאינה צפויה. על הרשת להעביר מספר רב של קישורים פיזיים עם חבילות מידע אל משרדים מרכזיים ומרכזי נתונים ובין אתרי לקוחות, בהם פרוסים מתגים, נתבים ושרתים.

בסביבה התחרותית של ספקי התשתית, הרשת - ובעיקר רשת הגישה ? הופכת כלי להעברת השירות. שירותים ויישומים יהיו הגורם המבדיל בין ספקי שירות. על מנת לרכוש לקוחות בטווח הארוך, על ספקי שירות להבטיח רמת שירות ללקוח הקצה ועלות מכירה ליישום.

עד דרגה מסוימת, ניתן להתמודד עם אתגרים אלה בשכבת השירות. אולם אתגרים אחרים, כגון הגנה, ניתן לפתור רק בשכבת ההעברה.

בהתחשב בנושאים שנידונו לעיל, רשת גישה מהדור החדש תענה על רוב הדרישות הבאות:

1. תמיכה בממשקי נתונים בקצב גבוה באופן ניכר מקצבי T1/E1, עם מנגנונים מתאימים לטיפול בתבניות תעבורה של תקשורת פרצים.

2. תמיכה במעגלי TDM מיושנים, מכיוון ששירותים אלה ימשיכו לתרום לזרם ההכנסות של ספקי התשתית. 3. דרישה להשקעה כספית נמוכה בהתקנת לקוח.

ועוד.

מהו הפרוטוקול שעל רשתות גישה מהדור החדש לשאת?

למרות שרוב היישומים החדשים הם מבוססי IP, טעות יהיה לחשוב שעל הרשת לפעול תחת פרוטוקול IP בלבד.

בעולם של היום, ישנם שירותים אשר פרוטוקולים שונים יכולים שונים יכולים לתמוך בהם, אך כדי להעביר שירותים אלה, על הרשת להיות אדישה לגמרי לפרוטוקולים אלה.

רשת גישה אשר מסוגלת להעביר ביעילות תעבורת IP בלבד, אינה יכולה לטפל בשירותי קול על DSL (VoSDL), וב-TDM או ב-Frame Relay מיושנים ללא המרת פרוטוקולים. המרת פרוטוקולים הוא תהליך יקר גם במונחים של מחיר הציוד וגם ביכולת ניהול הרשת.

אחד מהיתרונות של רשת המבוססת על SONET/SDH הוא היכולת להעביר את כל סוגי הפרוטוקולים משכבה 2 באפיקים הקבועים שלה. אולם הפרוטוקולים משכבה 2 בצורתם המקומית, תוך ניצול ממשקי לקוח ואפיק רגילים.

בשבוע הבא: על תפקיד האת'רנט בדור הבא של רשתות גישה.

ד"ר גלעד גורן הינו נשיא Native networks. אלי ארליך הינו מנהל השיווק בחברה.