שוסט וסביצקי מציעים סדרה של תוכניות תגמול חלופיות להקצאת אופציות מרגע שהחברה החליטה על הכלי האופטימלי לתגמול עובדים ולהשגת יעדיה. מניות חסומות משני סוגים עיקריים הן מניות שניתנות בכפוף להתניית המענק בהשלמת תקופת עבודה מינימלית, או בהשגת יעד ביצועי.
מניות חסומות (Shares Restricted) הן מניות של ממש שמקנות לבעליהן את כל הזכויות הצמודות למניות: הצבעה ודיווידנד. יחידות מניה חסומות (Restricted Shares Units) הן זכות לקבלת מניה בעתיד כלשהו או בכפוף להשגת יעד ביצועי כלשהו, אך אינן מקנות לבעליהן זכויות הצבעה או דיווידנד עד להנפקתן.
מניות פנטום הן יחידות זכאות למניה אך אינן כרוכות בהנפקה של מניות, כאשר לאחר תקופת עבודה מינימלית ומוגדרת העובד מקבל במזומן מענק שנגזר מביצועי המניה כולל הדיווידנדים שנצברו בתקופה שחלפה מרגע ההענקה. זהו תגמול הוני בתחפושת מכיוון שהפרמטרים לחישובו מתבססים על מחיר המניה, אך התשלום נעשה במזומן ומבלי שידלל את בעלי המניות.
אופציה אחרת לתגמול הוני הן זכויות שמבוססות על עלייה במחיר המניה (Aprreciation Rights Stock). תגמול זה - שמצריך תקופת העסקה מינימלית - מקנה לעובד את הזכות לקבל את הערך שנוסף למניות מיום ההענקה ועד ליום המימוש, אך אינו מקנה זכות לדיווידנד או להצבעה. המימוש יכול להתבצע במזומן (Appreciation Rights Cash Settlement) או באמצעות מניות (Appreciation Rights Shares Settlement).
מניות חסומות מבוססות ביצועים. החברה תקצה לעובד מניות חסומות שהבשלתן מותנית הן בפרק זמן מינימלי של העובד בחברה והן ביעד ביצועי כלשהו, למשל רווח למניה. היתרון הגדול בשיטת תגמול זו הוא שמניות חסומות אינן נחשבות כהכנסה שמחייבת רישום הוצאה חשבונאית ופגיעה ברווח השוטף, עד לרגע שבו האופציות קרבות להבשלה. סביר שהיעד הביצועי היה תנאי למימוש. יתרון נוסף של מניות חסומות מבוססות ביצועים הוא שהן מתמרצות את העובד בדרך שמיטיבה גם עם בעלי המניות.
האם משמעותה של התקינה החדשה היא סופן המוחלט של האופציות למניות כאמצעי תגמול? להערכת שוסט, לא בהכרח. "אופציות לא ייעלמו מהעולם, אלא ייהפכו מתוחכמות יותר", אומרת שוסט. אם בעבר האופציות שהוקצו היו אופציות ונילה, כלומר מחיר המימוש היה מחיר המניה ביום ההענקה וההתניה היחידה למימושה היה פרק זמן מינימלי (Vesting), הרי שעתה יוצמדו להן תנאים: יהפכו אותן לכלי מדויק יותר למימוש יעדים של ניהול משאבי אנוש והן יהיו כרוכות בהוצאה נמוכה יותר.
כך למשל, מימוש האופציות יותנה בהשגת יעדים ביצועיים שנקבעו מראש או שנהפכו לאופציות אקזוטיות מסוג Knock in, כלומר העובד יהיה רשאי לממש את האופציות אם המניה נגעה לפחות פעם אחת במחסום שנקבע מראש. לדוגמה, עובד יקבל אופציה למימוש למניה במחיר מימוש של 10 דולר למניה שהוא מחיר המניה ביום ההענקה, אך העובד לא יוכל לממש את האופציה אלא אם המניה תגיע למחיר של 20 דולר ביום המימוש.
אופציה אקזוטית אחרת היא מסוג "נוק אאוט" (Knock Out). כאשר מחיר המניה עולה מעל רף עליון מסוים, האופציה פוקעת והעובד אינו יכול לממש את מלוא הרווח מעלית המניה, אלא רק את הרווח שנוצר מעליית מחירה עד לרף שנקבע.
המטרה של קביעת רף מינימום וחסם עליון היא להגביל את תוחלת הרווח מהאופציה ולגרום לכך שערך האופציה יהיה נמוך יותר והפגיעה ברווחיות השוטפת של החברה שהקצתה את האופציות תהיה קטנה יותר, אך כפי שמדגישה שוסט אין פירצה שבאמצעותה ניתן לתגמל בכסף בלי להציג את הדבר כהוצאה.
בעידן פוסט אופציות: מהן האפשרויות לתמרוץ ולתגמול בעסקים
יורם גביזון
14.9.2006 / 12:58