האגו של נוחי

דווקא ביום שבו הגיע גדול המשקיעים בעולם, וורן באפט, לביקור בזק בן 36 שעות בישראל, החליט ה"באפט" המקומי נוחי דנקנר לזרוק פצצה - ולגנוב לו את ההצגה. בשעות הערב, לאחר סיום המסחר בבורסה, הודיע נוחי שהוא חתם על עסקה לרכישת 8.5% ממניות השליטה בבנק הפועלים.

אין ספק: אם העסקה הזו תושלם, על כל מה שמשתמע מכך, היא תשפיע על כמות עצומה של מנהלים ואנשים בסקטור העסקי המקומי - אולי יותר מכל עסקה אחרת בישראל. מחר, בקוקטייל שיתקיים במלון קינג דיוויד בירושלים לכל קברניטי המשק, שיחת היום תהיה העסקה של נוחי, ולא מכירת ישקר או הנאום שבאפט ישא.


על פי הפרטים הראשונים שהתפרסמו, ירכוש נוחי דנקנר, באמצעות חברת אי.די.בי פיתוח, 8.5% ממניות השליטה בבנק הפועלים, חלקם (כ-3%) על ידי רכישת 65% מחברת תעשיות מלח, וחלקם על ידי רכישת המניות של קבוצת ה"אמריקאים הזרים" שהחזיקו בבנק הפועלים מיום הפרטתו - משפחות שוסטרמן, אברמסון ושטיינהארט. תמורת המניות האלה ישלם נוחי דנקנר כ-500 מיליון דולר - וכך יהפוך לשותף כמעט שווה עם שרי אריסון בגרעין השליטה של הבנק: אריסון מחזיקה ב-11.5% מהמניות. נוחי, אגב, היתנה את שתי העסקות אחת בשנייה, כך שהסיפור עוד לא ממש גמור.

אבל זהו רק קצה הקרחון של העסקה. תוצאה מיידית נוספת היא שנוחי יידרש למכור את אחזקותיו בכלל ביטוח - חברת הביטוח השנייה בגודלה בישראל - כדי לקבל אישור מטעם הפיקוח על הבנקים לשלוט בבנק הפועלים. נוחי כבר הודיע על נכונותו למכור את כלל ונקב באילוץ הרגולטורי, אבל האמת יותר פשוטה: הוא צריך את הכסף. לאחר כל הרכישות שביצע בשנה האחרונה - סלקום, קלאבמרקט, כור - לנוחי כבר לא נשאר מספיק כסף כדי לבצע עסקה בחצי מיליארד דולר בלי למכור חלק מהנכסים. הוא חייב למכור את כלל.

שאלה לא פחות מעניינת היא מי יקנה את כלל ביטוח. כאשר לבנקים וחברות ביטוח אחרות אסור לבצע את העסקה, בכלל לא ברור מהיכן ימצא נוחי קונה מקומי. נראה שהקונים הטבעיים יהיו קרנות גידור אמריקאיות-יהודיות, מהסוג של סרברוס שקנתה את בנק לאומי, ויורק שרכשה את פסגות. דבר אחד בטוח: שצף העסקות האלה יעסיק הרבה יועצים, רואי חשבון ועורכי דין, וגם יטריד את מנוחתם של הרבה מנהלים: באי.די.בי, בכלל, בבנק הפועלים והרשימה לא סופית. מוטרד אחד יהיה איש ההנפקות של כלל ביטוח, צחי סולטן, שנהנה בעיקר מזרם ההנפקות שייצר לו בעל הבית, נוחי דנקנר.

אבל השאלה המעניינת באמת היא זו: מדוע נוחי עושה את זה? למה הוא צריך להיות שותף בבנק הפועלים? האם זו עסקה טובה?

התשובות לא פשוטות - ואולי אפילו מדאיגות. עסקת בנק הפועלים, גם אם תושלם, תכניס את נוחי למצב לא פשוט, שכן אי.די.בי. כבר היום עברה את מגבלות ה"לווה בודד" מול בנק הפועלים, והיא לא יכולה לקבל אשראי נוסף מבנק הפועלים. במילים אחרות: נוחי הופך לנושה הגדול של עצמו, אבל לא יכול לתת לעצמו עוד אשראי.

ולא רק זאת: מרגע השלמת העסקה, נוחי הופך בעל אינטרסים בכל עסקה גדולה במשק: הרי אי.די.בי כה גדולה ופרושה על פני המשק הישראלי, שאין כמעט עסקה שבה אחת החברות של אי.די.בי היא קונה, מוכרת, מתחרה או בעלת אינטרסים - ואין כמעט עסקה שבנק הפועלים הוא לא מוביל או חלק במימון שלה. כל זה הוא פוטנציאל להרבה כאבי ראש עבור דנקנר, וכמעט אין סוף כתבות בעיתונות שבהן מופיע צמד המילים "ניגוד אינטרסים". ומעבר לנוחי, במבט לאומי-כלכלי, נראית העסקה כחדשות לא טובות לתחרותיות במדינה, ולרגולטורים מומלץ לבדוק היטב האם לאשר אותה,ואם כן - באלו תנאים.

גם הצד העסקי הטהור של רכישת 8.5% מבנק הפועלים לא ברור. האמריקאים, ביניהם אשף פיננסים כמו מייקל שטיינהארט, דווקא מוכרים את המניות, ושטיינהארדט כבר אמר שבנק הפועלים לא היתה ההשקעה הכי מוצלחת שלו.

ואם מדברים על מחיר המניה, הרי שרק לפני שבוע מיהרו כל הבנקים הזרים לחתוך באופן דרמטי את מחיר היעד למניית בנק הפועלים בטענה כי פוטנציאל הצמיחה של הפועלים (וגם לאומי) לא מלהיב במיוחד. כמו שאר הבנקים בישראל, בנק הפועלים נסחר בחצי העשור האחרון במחירים ששיקפו בין 50% מהון העצמי ועד ל-160%. היום, נסחר הבנק לפי 145% להונו, קרוב לרמות השיא שלו על פי מדד זה. אפילו את הניהול, בינתיים, הוא לא מקבל - והבנק ימשיך להתנהל בשליטת היו"ר שלמה נחמה, שרי אריסון והמנכ"ל צבי זיו.

הניתוח הזה משאיר לפחות סיבה טובה אחת לביצוע העסקה, אלא שהיא לקוחה לא מתחום העסקים אלא מתחום הפסיכולוגיה: אגו וכבוד. עם שליטה בבנק הפועלים, נוחי דנקנר מבטיח, או חושב שהוא מבטיח, שתואר האיש החשוב והמשפיע בסקטור העסקי יישאר שלו - גם במקרה של ימים קשים בכלכלה הישראלית או במקרה של מפולת באחת החברות המרכזיות האחרות שלו.