תחילתו של מאבק שליטה בבנק הפועלים?

האם אנו עדים לתחילתו של מאבק שליטה בבנק הפועלים? הצדדים הנצים הם שרי אריסון ובעלי המניות האמריקאים בבנק מצד אחד - ומשפחת דנקנר, (זו שאינה כוללת את נוחי), מהצד האחר.

תעשיות מלח, שבשליטת משפחת דנקנר, דיווחה הבוקר כי היא בוחנת את זכות הסירוב הראשונה של שרי אריסון על החבילה של המשקיעים האמריקאים בבנק הפועלים. האחרונים - מייקל שטיינהרדט, לן אברמסון ומשפחת שוסטרמן - מחזיקים 5.5% מהבנק. מלח ביקשה מהזרים פרטים נוספים על העסקה והיא בוחנת את עמדתה בנושא.

הסיפור החל כאשר האמריקאים ביקשו למכור את החבילה שברשותם לאי.די.בי שבשליטת נוחי דנקנר, באמצעות גנדן. זאת, במקביל לסיכום על מכירת השליטה בחברת תעשיות מלח לאי.די.בי. מלח מחזיקה בכ-6% מהבנק ובכך, היתה אי.די.בי מקבלת נתח כולל של כ-11.5% בבנק וזוכה לכ-42.5% ממניות השליטה בבנק. זאת, לעומת שרי אריסון המחזיקה ב-16.5% מהבנק ובכ-57.5% מגרעין השליטה.

דעתה של אריסון לא היתה נוחה מכניסת השותף החדש והיא הפעילה זכות סרוב על מניות האמריקאים - כלומר, אריסון החזקות חתמה על הסכם לרכישת 5.5% של הזרים. נוכח התגובה של אריסון, נוחי דנקנר - שהיה כפסע מלפיתת המשק הישראלי במקום אסטרטגי במיוחד - נסוג מהעסקה.

מלח מצדה עדיין לא נפרעה מהרצון לממש את האחזקה בפועלים, אך היא נמצאת בעמדה נחותה: הקונה הפוטנציאלי לא יוכל לרכוש את מניות האמריקאים ויהיו בידיו פחות מניות שליטה. לכן, תעשיות מלח מזכירה כי לפי הסכם השליטה בבנק, גם לה יש זכות סירוב בנוגע למניות האמריקאים וכעת היא בוחנת את מהותה של אותה זכות סירוב - האם מדובר ביכולת לרכוש את כל המניות או רק את חלקן.

לשיטתה של מלח, לאחר שתקבל את פרטי עסקת אריסון-הזרים, היא תוכל לדעת איזו זכות סירוב ביכולתה להפעיל. מלח מבקשת להימצא במצב שבו תוכל לרכוש בעצמה את החבילה, או את חלקה, לתקופת ביניים, ובכך להגביר את האטרקטיוויות ואולי אף את שווי מניות הפועלים שכבר יש בידיה.