הסרט "אדמה משוגעת" ייצג את ישראל בטקס האוסקר

כשהוא שוכב במיטה עם 40 מעלות חום, קיבל היום הבמאי דרור שאול את ההודעה על החלטת האקדמיה הישראלית, לבחור את סרטו "אדמה משוגעת" לייצג את ישראל בקטגורית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה. לפני כעשרה ימים התקיים טקס האקדמיה שבו בו חולקו פרסים בקטגורית שונות, וכשהגיע שלב ההכרזה על הסרט הטוב ביותר ונפתחה המעטפה, התגלה כי לראשונה נבחרו שני סרטים ? "אדמה משוגעת" ו"אביבה אהובתי", בבימוי שמי זרחין ? לפרס הסרט הטוב ביותר של השנה, עם מספר מצביעים זהה. מצב זה הותיר את הנהלת האקדמיה לקולנוע, בהנהלת אילנה שרון, לא מוכנה, וללא סעיף בתקנון האקדמיה כיצד לפעול, ומי משני הסרטים ייבחר לייצג את ישראל באוסקר האמריקאי. לכן, הוחלט לשלוח שוב טופס הצבעה לכ-700 חברי האקדמיה בו רק שאלה אחת: מי מבין שני הסרטים ראוי בעיניך שיישלח לטקס האמריקאי.



"אני מאושר", אמר שאול, "חיכיתי להחלטה הזאת ויכולה להיות לה השלכה מאוד גדולה, גם מבחינת מכירות הסרט בעולם, וגם כמובן מבחינת הקריירה שלי". שאול מוכר לצופים הישראלים כבמאי הדרמה המשעשעת "מבצע סבתא" ואת הסרט העלילתי "סימה ועקנין מכשפה". בסרטו הנוכחי, שאול מספר סיפור אישי, על נער צעיר, בקיבוץ בשנות ה70, שמשפחתו סובלת מהתעללות וחוסר קבלה של בני הקיבוץ האחרים. רונית יודקביץ', שכבר עשתה תפקיד מצוין ב"מתנה משמים" של דובר קוסאשווילי, מגלמת בסרט את אמו של הילד, אשה הלוקה בנפשה, שילדיה נאלצים לטפל בה מחד ולסבול את יחס החברה אליה מאידך.



"אדמה משוגעת" היא קופרודוקציה בינלאומית, שלה שותפים גרמניה, צרפת ואפילו יפאן, שפעם הראשונה משקיעה בסרט ישראלי. הסרט החל את דרכו במעבדות התסריט של פסטיבל סאנדנס, שם ישב שאול עם גדולי התסריטאים בעולם. מסלול דומה, בזמן זהה לשאול, עבר האני אבו אסעד, וכך נוצר סרטו "גן עדן עכשיו", שזכה בשנה שעברה בפרס גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר בשפה זרה והיה בין חמשת המועמדים לסרט הזר הטוב ביותר באוסקר.



תוצאות הצבעת חברי האקדמיה מפתיעה, כיוון שבשורה התחתונה, הסרט שיישלח לאוסקר אינו הסרט שזכה במירב הפרסים החשובים - במאי, עריכה, תסריט, שחקנים. "העובדה הזאת אומרת", אומר שאול, "שהקולנוע הישראלי נמצא בפריחה מטורפת, וחברי האקדמיה היו צריכים לבחור בין 21 סרטים טובים". שאול מספר כי עכשיו מתחיל מסע שיווקי בכל ארה"ב כדי לנסות ולשכנע את חברי האקדמיה האמריקאית לבחור בסרט. "אנחנו מכירים המון אנשים בארה"ב בגלל שהייתי בסאנדנס, וחלק מהם חברי אקדמיה שלאורך כל הזמן האמינו בסרט", הוא אומר. "אני מאמין ומקווה שנגיע לחמשת הסופיים אבל אני עם הרגליים על הקרקע כי לא מדובר בסרט פוליטי שנוגע בנושא עכשווי בוער".



למרות שהסרט אינו נוגע, כדברי שאול, בנושא אקטואלי, התענינות העולם בסרט מעידה שאמנם הסרט מתרחש בקיבוץ של שנות ה70 אבל יחסי המשפחה ונידוי חברתי נשמעים ונראים אותו הדבר בכל העולם. "היינו עכשיו בפסטיבל הקולנוע בטורונטו, הפסטיבל הגדול ביותר בצפון אמריקה", הוא אומר, "והתמונה שהוא נותן על ישראל של שנות ה-70 יחד עם יחסי אמא-בן הוכיחו שהם חוצים שפה ותרבות".