שיגיון מחירי היעד בוול סטריט

מאת גרצ'ן מורגנסון, ניו יורק טיימס

ב-5 בדצמבר 2000 פירסם אנדרו נף, אנליסט מחשבים בבנק ההשקעות בר סטרנס, סקירה שבה שיבח את יצרנית מחשבי כף היד פאלם. לאחר פגישה עם הנהלת החברה, החליט נף כי עתידה של פאלם - ושל מניותיה החבוטות - מזהיר. באותה עת נסחרו מניות פאלם במחיר של 44 דולר, לעומת שיא של 165 דולר במארס 2000, ביום המסחר הראשון אחרי ההנפקה לציבור. נף העריך כי בתוך שנה יעלו מניות החברה ל-80 דולר, מחיר המשקף מכפיל הכנסות משוער ל-2001 של 19.

כעבור שבוע עלו מניות פאלם ל-56.63 דולר. אבל אז הן החלו לרדת. ב-3 בינואר 2001 הן ננעלו ב-27.88 דולר. באותו יום הפחית נף את מחיר היעד ל-48-37 דולר. חודשיים לאחר מכן נסחרו מניות פאלם בכ-15 דולר, ונף שב והפחית את מחיר היעד. לבסוף, ב-17 במאי, כשמניות פאלם נסחרו ב-7.05 דולרים, הפחית נף את מחיר היעד ל-5 דולרים. ביום שישי שעבר ננעלו המניות ב-5.36 דולרים.

נף לא היה היחיד בוול סטריט שתלה תקוות בפאלם. אך מחיר היעד המדהים שקבע, 80 דולר, משקף את אחד העיסוקים המחפירים ביותר של אנליסטים בעת הבהלה למניות: קביעת מחירי יעד שהיו מבוססים על דמיון, ולא על היגיון בריא.

"מחירי היעד האלה דומים לשמן הנחשים שנמכר לפני מאה שנה על ידי שרלטנים במערב הפרוע", אומר סטפן אברמס, סמנכ"ל ההשקעות הראשי להקצאת נכסים בטראסט קומפני אוף דה וסט בניו יורק. "העובדה שאנליסטים לא היו מסוגלים לתרץ אותם בשום דרך רציונלית היא ראיה לכך שמחירי היעד היו לא יותר מאשר כלי שיווק".

ואולם, למרות שמנהלי כספים כמו אברמס הבינו היטב מהם מחירי יעד - והתייחסו אליהם בזלזול - משקיעים פרטיים רבים קנו מניות, בין השאר בשל ההבטחה הגלומה בהם, אליבא דאנליסטים.

בתחילת הבהלה, משקיעים שקנו מניות בהתבסס על מחירי יעד הרוויחו הון. לדוגמה, מניות אמזון חצו את מחיר היעד שקבע להן הנרי בלודג'ט, 400 דולר, חודש אחרי שפירסם אותו בדצמבר 1998. וככל שיותר מניות הגיעו למחירי יעד מטורפים, כך נראו היעדים הבאים שנקבו יותר אמינים.

מכיוון שאנליסטים המשיכו להעלות את מחירי היעד ככל שהמניות התקרבו אליהם, השתכנעו משקיעים להישאר במסיבה, גם אחרי שהשולחנות קופלו והאורות כובו. במקום לייעץ למשקיעים למכור מניות מנופחות, הצליחו אנליסטים לשכנע משקיעים להמשיך ולהחזיק את המניות, הרבה אחרי שהן החלו לרדת.

נף אומר כי האופטימיות המוקדמת שלו בעניין פאלם היתה מבוססת על מתודולוגיה פחות מחמירה מזו שיישם יותר מאוחר. אבל, הוא מדגיש, "אין היגיון בדירוג מניות, כלומר בפרסום המלצות כמו 'קנה', 'קנה חזק' או 'החזק', בלי מחיר יעד".

מחירי יעד גדולים ועגולים הם תופעה חדשה יחסית בסקירות שמפרסמים אנליסטים בוול סטריט. בשנות ה-80, נהגו אנליסטים להעריך באיזה טווח מחירים תיסחר מניה מסוימת בהתבסס על תחזיות רווחים. אך ליעדים האלה נלוו אזהרות רבות.

רוברט אולשטיין, מנהל קרן אולשטיין פייננשל אלרט, אומר כי השימוש הנלוז הנוכחי במחירי יעד הוא פועל יוצא של מגמה בקרב אנליסטים לעסוק ברווחים "של השבוע הבא", במקום לאמוד את ערך החברות. לדבריו, "כיום אנליסטים הם מגידי עתידות, המנסים לחזות לאיזו רמה יעלה ההמון הסואן את מחיר המניה. אף אחד מעולם לא הצליח לעשות זאת לאורך זמן".

משקיעים ותיקים אחרים אומרים כי מחירי יעד גבוהים נהפכו לאופנה החמה של סוף שנות ה-90, מכיוון שבעיצומו של שוק פרים, אנליסטים התקשו לבדל את עצמם מאחרים. "זו היתה הדרך למצב את עצמך כאנליסט הפרי ביותר לגבי מניה מסוימת", אומר מיץ זקס, סגן נשיא חברת המחקר זקס אינווסטמנט ריסרץ בשיקגו. "והיעדים האלה סייעו לפעילות בנקאות ההשקעות של החברה שבה הועסק האנליסט הזה".

באופן מפתיע, חרף ירידות חדות במחירים של מניות שהיו בעבר חביבות השוק, והביקורת הגוברת על ניגוד העניינים של אנליסטים רבים, עדיין ניתן למצוא בנקל מחירי יעד אופטימיים להחריד. במקום להודות כי התחזיות שלהם היו ורודות מדי, שתיים מחברות הברוקרג' הגדולות מורות לאנליסטים שלהן למחוק את מחירי היעד מבלי לומר על כך דבר. לפי מחקר שערכה זקס, מחירי היעד של מניות הטכנולוגיה הגדולות כה גבוהים כעת, שהן יצטרכו לעלות ב-80% בממוצע כדי להגיע אליהם. מניות לוסנט טכנולוג'יס נדרשות לעלייה של כ-200% כדי להשיג את מחיר היעד הממוצע של אנליסטים המסקרים את החברה. מניות EMC יידרשו לעלייה של כ-%100, ואילו מניות היולט פקארד יצטרכו לעלות ב-40%.

"מחירי יעד הם הנתון הכי פחות קשור למציאות שמפיקים בוול סטריט", אומר זקס. "הם נוטים להיות אופטימיים מדי, ואנליסטים משנים אותם באיחור רב, מפני שהפחתת מחיר יעד נתפשת כסימן לקהילת המשקיעים שמשהו בחברה השתבש לעד".

ריסק-מטריקס (Risk-Metrics), חברת תוכנות אנליטיות מניו יורק המתמחה באומדן סיכונים עבור קהילת המשקיעים, ערכה באחרונה מחקר עבור "מוני & ביזנס", שבו נבחנו 550 מחירי יעד עבור 300 מניות טכנולוגיה, נכון ל-22 ביוני. היא בחנה את מחירי היעד של חמש חברות ההשקעות הגדולות בוול סטריט - גולדמן סאקס, מריל לינץ, מורגן סטנלי, פרודנשל סקיוריטיס וסלומון סמית בארני - למניות של חברות תוכנה, חומרה וחצאי-מוליכים, וחישבה את ההסתברות שהיעדים האלה יושגו בתוך 12 חודשים.

פחות מ-1% ממחירי היעד היו נמוכים מהמחירים בשוק, נכון ל-24 ביולי. לרבים מהיעדים היה סיכוי של 50% לפחות, אך ההסתברות שמחירי היעד שנקבו ל-46 חברות יושגו היתה פחות מ-20%.

לדוגמה, מחיר יעד של 50 דולר למניות של חברת תוכנות התקשורת Technologies Inet , שננעלו ביום שישי שעבר ב-9 דולרים. לפי החישוב של ריסק-מטריקס, הסיכוי שהמניות ישיגו את היעד הזה הוא 11%. מחיר יעד של 80 דולר לחברת אורבוטק הישראלית, שמניותיה ננעלו ביום שישי שעבר ב-26.35 דולר, יושג בהסתברות של 0.17 בלבד (כלומר סיכוי של 17%). "גם בחברות ההשקעות עצמן אין שיטה אחידה לקביעת מחירי יעד", אומר מייקל תומפסון מריסק-מטריקס. "לרוב, היעדים האלה נקטפים מהאוויר".

לפי המחקר של ריסק-מטרי