הכלכלן הראשי של הפורום כלכלי העולמי: "ישראל צריכה להשקיע יותר בתשתיות ולהביא לחלוקה מאוזנת בנטל הכלכלי"

מה צריכה ישראל לעשות כדי לקדם את מעמדה התחרותי?



"ישראל עושה הרבה בתחומי הטכנולוגיה והחינוך, אבל יש לה לאן להתקדם בתחום התשתיות. אמנם חלה התקדמות בשנים האחרונות, אבל איכות התשתיות כמו כבישים ורכבות אינה עומדת ברמה של דנמרק או של המדינות העשירות יותר באירופה. לתשתיות יש תפקיד מאוד חשוב בהגדלת פריון העבודה ובהקלה על חיי הקהילה העסקית. אם יש כבישים או רכבות מפותחים, אנשים לא צריכים לבזבז שעות על נסיעה. הם יכולים להגיע לעבודה רעננים. אבל פיתוח תשתיות הוא לא משהו שאפשר לעשות מהר, זה תהליך של כמה שנים.



"כמו כן, ישראל יכולה להפיק תועלת משיפור במקרו-כלכלה. התמונה כאן מעורבת. אמנם נעשתה התקדמות וכבר אין בישראל אינפלציה עצומה כבעבר, אבל אפשר להקטין את הגירעון התקציבי ולהקטין את החוב הציבורי באמצעות עודף תקציבי. זה נעשה אופנתי לאחרונה. מדינות רבות עושות זאת משום שהן רוצות להשקיע את כספן בדברים החשובים באמת, כמו חינוך, בריאות, תשתיות וטכנולוגיה, ולא לבזבז את כל כספן על החוב. מה היא מטרת הממשל אם לא להשקיע בדברים החשובים באמת?



"לדנמרק ושוודיה, למשל, יש עודף תקציבי כבר כמה שנים בכוונה, כי זה מגדיל את יכולתן להשקיע בדברים החשובים וגם לחסוך לעתיד. יש במדינות אלה אוכלוסייה מזדקנת גדולה, והן צריכות לחסוך כדי שיוכלו לשלם בעתיד פנסיות והטבות סוציאליות".



על פי מחברי הדו"ח שמלווה את דירוג התחרותיות, הסיבה להידרדרותה של ארה"ב למקום השישי היא סדרה של גירעונות בתקציב המדינה שהובילו לעלייה בחוב הציבורי. כתוצאה מכך חלק גדול מהשקעות הממשלה מופנה לעבר החוב, במקום לעבר תשתיות וחינוך.



לופז קלרוס מצביע על תחום נוסף שבו דרוש שיפור: "הייתי בישראל כ-25 פעמים בעשר השנים האחרונות ורבים התלוננו על כך שיש שיעור מסוים באוכלוסייה שממומן על ידי היתר".



אתה מדבר על האוכלוסייה החרדית?



"כן. אני לא אומר משהו שאתם לא יודעים. הם גם לא משרתים בצבא, ורבים כועסים על כך. זה משהו שצריך לטפל בו".



דיברת על רפורמות מקרו-כלכליות והשקעה בתשתיות, אך ישנה הנחה שבישראל קשה לבצע דברים שכאלה בגלל חוסר היכולת של הממשלה למשול ולהניע תוכניות ארוכות טווח.



"אין ספק שכדי לבצע דברים טובים צריך קונצנזוס, ושמערכת פוליטית פרגמנטרית יכולה להאט תהליכים - אבל לא צריך להשתמש בזה כתירוץ לעתים קרובות מדי. תמיד יש משהו. יש מדינות שסובלות מהוריקנים, למשל. ממשל טוב יכול לבצע דברים למרות המצב, וישראל עשתה זאת בעבר. אם נתייחס לטווח ארוך, המצב בישראל שונה מאוד ביחס למה שהיה ב-86', כשביקרתי בה לראשונה. אפילו הכבישים נראים טוב יותר, ואני בכלל לא הולך לדבר על ההתפתחות של ההיי-טק, עליה כתבתי דו"ח נפרד לפני שישה חודשים (ראו מסגרת). היתה כאן גם התקדמות גדולה במערכת הפיננסית.



"אם רוצים להיות בין הטובים בעולם, ואני חושב שזה אפשרי, צריך לעמוד על הבהונות. בסינגפור, בטייוואן ובעוד הרבה מקומות כבר הבינו את זה. במקור אני מאמריקה הלטינית, ובכל פעם שאני מבקר בקוריאה אני מתרשם מאוד ואפילו מקנא בדרך שבה הם בונים את החינוך והתשתיות שלהם. הם כל כך ממוקדים וממושמעים. אחוז השימוש באינטרנט שם הוא הגבוה ביותר בעולם. אכלתי שם ארוחת ערב עם נשיא אחת האוניברסיטאות, והוא סיפר לי שהם החליטו לערוך את הקורסים במינהל עסקים באנגלית, כי הם מבינים שזה כלי חשוב. הייתי מאוד רוצה שאמריקה הלטינית תגיע למצב דומה. ישראל היא פחות או יותר באמצע".



מה החשיבות של הגבלים עסקיים - רשות חזקה שמקדמת תחרות בשוק המקומי?



"אני לא חושב שזו בעיה גדולה בישראל. לדעתי, האתגרים הכי גדולים קשורים בהשקעות העצומות בביטחון. אני לא מבקר זאת, זה הכרח המציאות, אבל ההשקעות העצומות בביטחון גוררות את המדינה כלפי מטה. זה לא תלוי רק בכם, כמובן, אבל אם אתם רוצים להיות כמו הקוריאנים, הסכסוך צריך להיפתר. תקוותי שזה יקרה כמה שיותר מהר, וההשקעה בפיתוח לאומי תעלה. בגלל כוח העבודה הטוב, הקשרים הטובים בחו"ל ויהדות התפוצות שרואה בישראל בית יש למדינה פוטנציאל גדול לפיתוח מהיר".