יוסי דה לוי: "אני רוצה לעודד סטודנטים ורופאים להוציא את הרעיונות הסודיים שלהם החוצה"

החברה כבר פועלת מול המכללה להנדסה באפקה, ולדברי דה לוי תתחיל לפעול גם מול המכון הטכנולוגי בחולון. בימים אלה היא מנהלת מגעים דומים גם עם שנקר. מיקרודל סקרה בשנה האחרונה כ-3,000 רעיונות מתוך 30 אלף רעיונות שדה לוי מאמין שחבויים במוסדות להשכלה גבוהה ובבתי החולים בישראל. המודל העסקי שלו בנוי על רכישה של שלושה-ארבעה רעיונות בשנה ומסחורם עד לשלב המכירה כמוצר מוגמר בשוק. בשלב זה הוא גם מחפש משקיע אסטרטגי, שעם ההון שיזרים למיקרודל תוכל החברה להכפיל את הפרויקטים שתבחר להוציא לשוק.



צוות מומחים שפועל עם מיקרודל בוחן כל רעיון מבחינת חדשנות, היתכנות טכנית והיתכנות שיווקית. רעיונות שהחברה מחליטה לעבוד איתם עד שלב המוצר הסופי עוברים לשלב של חוזה בין היזם למיקרודל, שמסדיר את תנאי שיתוף הפעולה. בשלב הבא מוקמת חברה לפיתוח המוצר, המפתחת בהמשך סדרת מוצרים משיקים. הצד הטוב מבחינת היזם הוא שמרגע חתימת החוזה עם מיקרודל הוא לא צריך להשקיע אגורה: כל ההשקעה והסיכון על מיקרודל. הצד הפחות טוב: הוא מאבד עד 90% מהזכויות על ההמצאה שלו. כלומר, הוא יקבל 40%-10% מהמניות בחברת המוצר, תלוי ברמת הבשלות שבה הגיע הרעיון שלו למיקרודל.



את הרעיונות האחרים שמיקרודל מסמנת כמתאימים למסחור אך אין לה היכולת הפיננסית לטפל בהם, היא מעבירה לחברה בת, MIC. זהו למעשה הבנק הראשון שהוקם בישראל למסחר ברעיונות של התעשייה המסורתית. שם עובר הרעיון הראשוני טיפול עד אמצע הדרך, לכל היותר. הוא משודרג, עובר רישום פטנט ולעתים מיוצר כאב טיפוס. מהשלב הזה מוכרת MIC את הרעיון לתעשיינים שיהפכו אותו למוצר מוגמר שנמכר. המטרה היא למצוא תעשיינים בינלאומיים, חברות מוכרות וגדולות, לאו דווקא בשוק הישראלי.



בין הרעיונות שנמצאים בשלב הפיתוח במיקרודל ניתן למצוא מפתח שיודע לומר אם הבית שנשאר מאחור ננעל או נותר פתוח. כל זה באמצעות לחיצה קטנה עליו, שמפעילה נורה מהבהבת. בשלב המסחור צירפה מיקרודל את חברת אלבה, המייצרת מפתחות, והחברה המשותפת שהוקמה תפתח מוצרים נוספים הקשורים לנעילה.



מוצר נוסף בפיתוח הוא מקלון לניקוי אסלות. המקלון עשוי מנייר עטוף בחומר מוקשה שמתפרק במגע עם מים ומשחרר חומרי ניקוי וחומרים מעכבי אבנית. ואולם גולת הכותרת של מיקרודל היא מכשיר עזר לניתוח מוח, המבוסס על טיפול פחות פולשני ממכשירים קיימים. דה לוי אומר כי היזם קיבל 40% מהזכויות על המוצר מכיוון שהגיע איתו בשלב מתקדם למיקרודל. לדבריו, המכשיר קיבל אישור מותנה לניתוח בבני אדם.



"אין לנו מתחרים בארץ. אנחנו לא עושים שלב אחד בפיתוח או בייצור התעשייתי, אלא את הכל. אני עושה את כל הדרך, בלי שהממציא מביא אגורה מהבית", אומר דה לוי. "עכשיו זו כנראה רק שאלה של זמן עד שיזמים נוספים יקימו חממות דומות והתעשייה המסורתית תקבל אותו טיפול שמקבלת תעשיית ההיי-טק. בשוק של עשרות אלפי רעיונות בשנה לא יהיה צפוף גם אם יקומו עוד חממות תעשייה, שיוכיחו שוב שאפשר לעשות עסקים גם בלי טיפה של כסף ממשלתי".