החל שלב שמיעת ההוכחות בפרשת פלד-גבעוני

שלב שמיעת ההוכחות במשפט קריסת קבוצת פלד-גבעוני החל היום, בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופט זכריה כספי. עו"ד חנה קורין מפרקליטות מיסוי וכלכלה, אמרה בנאום הפתיחה כי העיקרון של הקבוצה היה פשוט: "קבוצת משקיעים בעלי שם, השקעה ראשונית קטנה יחסית, מינוף בנקאי גבוה, והשתלטות על חברות עם קופת מזומנים שתממן את הרכישה הבאה או את ההשקעה הראשונה ברכישה הקודמת. הם מינו דירקטורים אומרי הן עם כשירות מינימלית לתפקיד, מה שהבטיח הצבעה מהירה על כל עסקה שהובאה לאישורם. כל העסקות היו תפורות מעשה אומן".



קורין ציטטה מדברי הנאשם השלישי בחקירתה, טל יגרמן, כמי שאומר על העסקות שטווה שהן בבחינת "כשר אבל מסריח". עוד אמרה קורין כי תקוות הנאשמים היו גדולות: "להרוויח הרבה כסף, לגדול ומהר". גם בעניין זה ציטטה את יגרמן שציין בחקירתו כי: "יהירות עסקית, עיניים גדולות ותיאבון חזירי לכסף", היו מניעים לפעולותיו.



פרשת פלד-גבעוני נחשפה במחצית הראשונה של 2002, כאשר קבוצת חברות ציבוריות - שהשליטה בהן נרכשה על ידי קבוצת משקיעים בראשות מפכ"ל המשטרה לשעבר רפי פלד, אריה גבעוני, דוד הבי והיועץ הפיננסי טל יגרמן - קרסה. בעקבות הקריסה, שהותירה את הקבוצה עם חובות גדולים בהיקף של מאות מיליוני שקלים, החלה רשות ניירות ערך לחקור את הפרשה, ובעיקר את אי פרסום הדו"חות הכספיים של כמה מחברות הקבוצה. ארבעת הנאשמים המרכזיים הם גבעוני, הבי, יגרמן ופלד. בנוסף נאשמות שתי חברות בקבוצה, משב תעשיות קירור ופויכטונגר השקעות, וכן שלושה דירקטורים: רחל טולדנו, רמי לוי ויגאל גלאי. השלושה כיהנו כדירקטורים בחברת פויכטונגר תעשיות, והם מואשמים באישום אחד: אי פרסום הדו"חות הכספיים של החברה. יגרמן, הבי וגבעוני נאשמים כי נטלו משתי החברות 35.5 מיליון שקל לצורכיהם הפרטיים באמצעות חברות פרטיות. לפלד מייחסת הפרקליטות עבירות של מרמה והפרת אמונים בלבד.



התובעת טענה כי "יש פער בין התארים הרשמיים שנשאו הנאשמים בחברות השונות לבין המעמד שהתביעה טוענת לו בכתב האישום ולאחריות הפלילית שהיא מייחסת בגינו. ליגרמן, מתייחסת התביעה כאל נושא משרה - מנהל עסקים, מנהל כספים של קבוצת החברות, על אף שבאופן רשמי הוא כונה יועץ כלכלי. ואכן אישומים רבים בכתב האישום נגדו מבוססים על ראייתו ככזה. פלד וגבעוני לא נשאו בשום משרה רשמית בפויכטונגר השקעות, ולמרות זאת התביעה מתייחסת אליהם כאל אורגנים של חברה זו, ובעלי שליטה בה, ומאשימים אותם בעבירות אי הדיווח של חברה זו".



מטרות המדינה בתיק הוצגו על ידי קורין. "המסר שנרצה להעביר הוא כי בעלי תפקידים בחברות ציבוריות אינם יכולים להסיר מעצמם אחריות על ידי נטילת תארים פיקטיוויים או הימנעות מנטילת תארים כלשהי".



קורין סיימה בכך ש"הנאשמים ניהלו את התאגידים השונים, נטלו או איפשרו ליטול מהם מיליוני שקלים, ניצלו זכויות חתימה ואת מעמדם כדי להטיב את מצבם האישי, הפרו את האמון שחבו לחברות. הנאשמים פגעו ביכולת החברות לעמוד בהתחייבויותיהן, ובניהולן התקין, וביצעו עסקות בעלי שליטה כשהם נמנעים מהליכי אישור כדין. כאשר הגיע היום לדווח על כל המעללים לציבור המשקיעים, כמצוות המחוקק, הם ניהלו התדיינות מתישה ועיקשת מול רואי החשבון, נעזרו בחוות דעת משפטיות, והכול על מנת לצמצם עד למינימום את החשיפה והגילוי שהוא נשמת אפו של חוק ניירות ערך".



(פ 40213/05)