הפרישה של ישראל מקוב מתפקיד המנכ"ל של טבע אחרי קדנציה אחת קצרה יחסית - של ארבע שנים וחצי - היא מפתיעה. בישראל יש אמנם סטנדרטים גמישים, ומנכ"לים של משרדים ממשלתיים, למשל, מתחלפים כל 21 חודשים בממוצע. אבל טבע הרגילה אותנו לסטנדרטים אחרים, סטנדרטים בינלאומיים, ולכן ההתפטרות של מקוב, אחרי קדנציה אחת שטרם הושלמה, מפתיעה.
המנכ"ל הקודם של טבע, אלי הורביץ, כיהן בתפקיד המנכ"ל במשך יותר משלושה עשורים. הורביץ ייצג בכך את אחת התכונות החשובות בתרבות הארגונית של טבע - ההמשכיות והעקביות. גם המינוי של מקוב כמחליפו של הורביץ נעשה באופן מחושב ביותר. מקוב הוכן לתפקיד המנכ"ל במשך שנים ארוכות. תחילה כיהן כסגן נשיא בכיר, והתמקד בתחום המיזוגים והרכישות. זהו תחום שנחשב בעצם לליבת העסקים של טבע. היכולת של טבע להטמיע בתוכה פעילויות שהיא רוכשת כבר זכתה למוניטין בינלאומי, והפכה למנוע הצמיחה העיקרי שלה.
בסוף שנת 2000 מונה מקוב למשנה למנכ"ל טבע. אז כבר היה ברור שבמאי 2002 - מועד סיום כהונתו של הורביץ - מקוב יהיה זה שיחליף את הורביץ בתפקיד הניהולי המורכב והיוקרתי ביותר בעולם העסקים הישראלי.
לזכותם של טבע, הורביץ ומקוב, יש לציין שחילופי התפקידים ביניהם נעשו באופן מתואם ומושלם. טבע לא גימגמה אפילו יום אחד לאחר החלפת המנהלים. היא המשיכה לצמוח, הן פנימית והן חיצונית, והמשיכה ליישם את האסטרטגיה הקבועה שלה: "הכפלת המכירות והרווח הנקי במחזוריות של 4 שנים".
שתי רכישות ענק תוך שנה
למרות הכהונה הקצרה יחסית שלו, מקוב הותיר על טבע חותם ענק. בשבתו על כסא המנכ"ל הוביל מקוב את טבע לשתי הרכישות הגדולות ביותר שלה.
הרכישה הראשונה, שהושלמה בינואר 2004, היתה של חברת התרופות האמריקאית סיקור, תמורת 3.4 מיליארד דולר. טבע בלעה את סיקור כמעט בלי בעיות עיכול, והמשיכה הלאה לרכישת הענק הבאה - חברת איווקס - אחת המתחרות ההיסטוריות הגדולות שלה - תמורת 7.4 מיליארד דולר. יו"ר טבע, הורביץ, כינה לפני כשנה את רכישת איווקס "המיזוג החשוב בתולדותינו". הוא סיפר אז שהרומן של טבע עם איווקס נמשך לסירוגין במשך כ-12 שנה, והעניק למקוב את הקרדיט על סגירת העסקה.
רכישת איווקס החזירה לטבע את הבכורה העולמית בתחום התרופות הגנריות (תרופות חיקוי לתרופות מקור), והפכה אותה לחברת ענק גם במונחים לא ישראליים. יחד עם איווקס הפכה טבע לחברה שמעסיקה כ-25 אלף עובדים בכל העולם, ולה מכירות שנתיות של כ-7 מיליארד דולר. הרכישה גם הכניסה את טבע בדלת הראשית לתחום מתן התרופות באמצעות משאפים, אליו ביקשה להיכנס במשך זמן רב.
בעיני מקוב, עיסקת איווקס היתה רק ההתחלה של שלב חדש בחייה של טבע. בחודש אוגוסט האחרון, במועד פרסום התוצאות הכספיות, הוא לא היסס להצהיר: "טבע תמשיך ותצמח ב-17%-15% לשנה עד סוף העשור הנוכחי". אחרי אמירה כזו, מותר להניח שבחזונו הוא הרחיק לראות גם מעבר ל-2010.
חשוב להדגיש שבשעת כתיבת שורות אלה, עדיין לא ברורה לגמרי הסיבה לפרישתו של מקוב, ולכן יהיה זה רק הוגן להמתין להסברים הרשמיים שיבואו מפיו. ובכל זאת, העובדה שטבע לא הכינה את דעת הקהל לעזיבה של מקוב, ולא גידלה בהדרגה יורש מתוכה, מעידה על כך שאירוע החלפת המנכ"ל נפל גם עליה בהפתעה.
מחליפו של מקוב, שלמה ינאי, הוכיח אף הוא מנהיגות וחזון עסקי בתפקידו כמנכ"ל מכתשים אגן. הוא מכיר היטב את ענף הכימיה שמשיק לחלק מפעילותה של טבע, ויש לו ניסיון רב גם בתחום המיזוגים והרכישות. ינאי ידע להפוך את מכתשים אגן לשחקן גלובלי בנישה שמזכירה את זו של טבע - מוצרים גנריים בתחום קוטלי העשבים וקוטלי המזיקים לחקלאות.
ינאי הוא בהחלט איש מוכשר, וייתכן שמדובר במינוי מוצלח. ובכל זאת, קצת מפתיע שטבע ממנה לתפקיד דווקא ישראלי שבא מבחוץ, ולא מקדמת אחד מהמנהלים המוכשרים שנמצאים אצלה בבית, או כאלו שהצטרפו אליה במהלך שתי הרכישות האחרונות. המסקנה המתבקשת מהמינוי הזה היא שטבע כנראה קצת יותר ישראלית ממה שכולנו חושבים עליה. ואולי יש כאן גם רמז לכך שהורביץ, והדירקטורים הישראלים האחרים בטבע, מרכזים בידיהם את רוב הכוח והשליטה בחברה.
טבע היא אמנם חברה גלובלית שמוכרת ומייצרת תרופות בכל העולם, ובעיקר בארה"ב. ובכל זאת, הנהלת החברה הבכירה עדיין מעדיפה שההחלטות האסטרטגיות הגדולות שלה יתקבלו בפתח תקוה, ולא בניו יורק.