עופר עיני מצטט בכיר באוצר: "הכי מתאים לי שתהיה שביתה בבתי הזיקוק - כך אני אשחט אותך בתקשורת"

הבר בחר להדגיש את הקונפליקטים שבהם נמצאת הממשלה: "הרבה פעמים הבחירה חייבת להיעשות. החשיפה של המשק ליבוא, למשל, שהתרחשה בסוף שנות ה-80, היתה מהלך מקרו-כלכלי אדיר שהשפיע על העובדים. האם עדיף היה להשאיר משק סגור שהעובדים בו מוגנים? או לדאוג לתועלת הצרכנים - שגם הם בסופו של דבר עובדים? "אין ברירה, יש שינויים שהממשלה צריכה לעשות. אין למשל דבר שפוגע יותר בעובדים מהכנסת העובדים הזרים לשוק בשנות ה-90. זה הרס את שכר בעלי הכנסות נמוכות. אז מדברים עכשיו על שכר מינימום ועל מס הכנסה שלילי, אבל צריך לטפל ביסוד".



בשלב זה נעלמו החיוכים של משתתפי הפאנל. "אי אפשר לפטר את העובדים הזרים", אמר נציג התעשיינים בפאנל, שרגא ברוש, "זה יביא לפיטורים של עשרים ישראלים על כל עובד זר שיפוטר. צריך להכשיר ישראלים לפני שמגרשים את הזרים".



ברוש הזכיר בעיה בוערת אחרת שהוא מתמודד איתה: "אני לא מצליח לקבל משר הביטחון הבטחה שהתעשיות הביטחוניות בישראל לא ייפגעו מהקיצוץ בתקציב הביטחון. אני לא מוכן להיות הכלי של משרד הביטחון ולהילחם באוצר על התקציב, אבל קיצוץ של מיליארד שקל מהתעשיות הביטחוניות הוא פגיעה מתמשכת ביצוא ובעובדים".



אקורד הסיום לדיון היה תפוח האדמה הלוהט שכולם חוששים מהרגע שבו ייאלצו להתמודד איתו - חברת החשמל. "כשמדובר על שינויים מבניים, הממשלה מחליטה", אמר הבר, "אבל העובדים לא יכולים שלא להסכים. יש להם פריווילגיה להילחם על הזכויות שלהם - אבל לא לסרב". עיני לא נותר חייב: "בלי הסכם עם העובדים, לא תהיה רפורמה בחברת החשמל".



את דברי עיני חיזק מיקו צרפתי, יו"ר ועד עובדי החברה, שנכח באולם ואמר: "שאפו לכם קובי, על זה שהבאתם אותנו בחברת חשמל למצב שבו אנחנו מבינים שצריך להיות שינוי במשק החשמל. אנחנו לא נאחז בקרנות המזבח, אבל נהיה שותפים מלאים בקבלת ההחלטות בכל הקשור לרפורמה".