הפר של מריל לינץ' הפך את עורו

מאת חיים הנדוורקר

ניו יורק. בית ההשקעות מריל לינץ' יוצא בקמפיין תקשורתי המיועד לשכנע את ציבור המשקיעים לרכוש איגרות חוב, וזאת כדי לגוון את תיק ההשקעות שלהם. "לפני 15 חודשים המשקיעים רצו לשמוע רק על מניות", אמרה רוזמרי ברקרי, סגנית נשיא בכירה לשיווק והשקעות במריל לינץ' ל"וול סטריט ג'ורנל"; "עכשיו הם רוצים ללמוד איך לגוון את תיק ההשקעות שלהם והם מתעניינים באיגרות חוב ובהשקעות אלטרנטיוויות".

בנקודה אחת טעתה ברקרי. זה לא שהציבור לא רצה לרכוש איגרות חוב, אלא שבתי ההשקעות שיווקו לו באגרסיוויות מניות, והציבור קנה מה ש"דחפו" לו; עכשיו דוחפים לו איגרות חוב.

לפי "וול סטריט ג'ורנל", מריל לינץ' יוציא על הקמפיין הזה 25 מיליון דולר. כדי לשכנע את ציבור המשקיעים הוא שכר את שירותיו של סטיב מרטין, קומיקאי בעל מוניטין, שאומר בתשדירי הפרסומת כי "הברוקרים של מריל לינץ' לא יכולים לעשות דבר בנוגע לעבר, אבל הם יכולים לעשות את העתיד למשהו שכדאי לצפות לו". המסקנה המתבקשת היא השקעה באג"חים. מה שבטוח, שאם מריל לינץ מנסה לקדם מכירת איגרות חוב, אז נראה כי הגיעו מים עד נפש. הרווח ממכירת איגרות חוב לבית ההשקעות קטן יחסית. ואולם, בימים קשים, כששוק ההנפקות שרוי בתרדמת, והציבור מסרב לקנות מניות, אין לבתי ההשקעות של וול סטריט הרבה ברירה אלא ללכת על כל דבר שמכניס כסף.

התוצאות הכספיות של בית ההשקעות הגדול מאכזבות. ברבעון השני של 2001 ירדו הרווחים שלו ב-41% לעומת הרבעון השני של 2000. זו הסיבה שמריל הודיע באחרונה כי סטנלי או'ניל ימונה לנשיא ולסמנכ"ל תפעול (COO), ובעצם האיש שיחליף בעתיד את דיוויד קומנסקי - האיש החזק של מריל.

קומנסקי אמור לסיים את תפקידו ב-2004, אבל כל הסימנים מצביעים על כך שזה יקרה לפני כן. או'ניל יהיה האפרו-אמריקאי הראשון שיתפוס עמדה כה בכירה בבית השקעות בוול סטריט.

על מצבו הקשה של שוק ההנפקות אפשר ללמוד מהמספרים הבאים. במחצית הראשונה של 2001 חלה ירידה של כ-80% במספר ההנפקות בנאסד"ק. מספר החברות שנמחקו מהמסחר עלה ב-32%. הנפקת מניות הוא אחד העסקים היותר רווחיים של בתי ההשקעות של וול סטריט. מכל הנפקה הם מקבלים 5%-10% מהסכום המגויס. בחמש השנים האחרונות עסקיהם של בתי ההשקעות פרחו.

לעומת זאת, בשוק איגרות החוב החגיגה נמשכת. 6 קיצוצי הריבית השנה של הפדרל ריזרב, שנועדו להמריץ את הכלכלה האמריקאית ולייצב את שוק המניות, גרמו להגברת האטרקטיוויות להנפקת אג"חים. במחצית הראשונה של 2001 הונפקו אג"חים בסכום שיא של כ-1.5 טריליון דולר, לעומת כ-1.1 טריליון דולר במחצית הראשונה של 2000. השיא הקודם היה במחצית הראשונה של 99', אז הונפקו אג"חים ב-1.3 טריליון דולר.

מי שידע לנצל את ההזדמנות היו בתי ההשקעות היותר קטנים, כמו ליהמן ברדרס וביר סטרנס, שהיו פעילים בתחום האג"חים, וכך הצליחו להציג תוצאות טובות. ליהמן ברדרס רשם עלייה של 14% ברווח הנקי לרבעון השני של 2001 לעומת הרבעון השני של 2000. הרווח הנקי הסתכם ב-430 מיליון דולר, מתוכו 265 מיליון דולר היו רווחים מהנפקת אג"חים. בגולדמן סאקס חלה ירידה של 24% ברווחים.

כיום בתי ההשקעות יילחמו על כל הנפקת אג"ח בחירוק שיניים. בימים מטורפים כאלה, כשחרב הפיטורין מונפת מעל בתי ההשקעות של וול סטריט, כל הנפקה חשובה. נציגי משרד האוצר המתכננים הנפקת אג"חים בחודשים הקרובים יחושו את החיזורים הללו על בשרם. הנפקות אג"חים מאוד אטרקטיוויות כאשר הריבית כל כך נמוכה, השאלה היא אם הן טובות למשקיע? התשובה המיידית היא כן. מי שהשקיע בשנים האחרונות באג"חים עשה עסק לא רע. כאשר הריבית במשק האמריקאי נמצאת בירידה - הרווחים על איגרות החוב עולים. ההערכה הרווחת היא שהפדרל ריזרב ימשיך להוריד את הריבית בארה"ב.

ואולם, חלק מהאנליסטים אומרים שצריך להיזהר. לאיגרות חוב יש דימוי של ני"ע שמרני ולא ספקולטיווי, וכי הסיכויים להפסיד בהשקעות מסוג זה - קלושים. ואולם, מי שהחזיק איגרות חוב במשך תקופות ארוכות גילה כי יש בהן מרכיב לא מבוטל של סיכון. הסיכוי להרוויח צנוע יחסית בהשוואה למניות, אבל הסיכון שבהפסד יכול להיות גדול.

אם קונים איגרת חוב של ממשלת ארה"ב הסיכון אמנם אפסי, אך גם הריבית נמוכה מאוד. מי שירכוש איגרות חוב של חברות, ובמיוחד כשמדובר ב"אג"ח זבל", עשוי לגלות שבתנאי הכלכלה הנוכחיים, חברות רבות עשויות לפשוט את הרגל, ומחזיקי איגרות החוב יפסידו את כספם. בין החברות שהנפיקו אג"חים בשנים האחרונות יש כאלה שהודו בתשקיף שלהן שלא ברור איך יחזירו את הכסף למשקיעים.

בימים אלה, כאשר שוק המניות נמצא בצרות, קרנות נאמנות אג"חיות מבטיחות תשואה לא רעה. השבועון הכלכלי "בארונ'ס" ציטט את האנליסט סקוט בארי, המתמחה בקרנות אג"חיות, שאמר כי התשואה הממוצעת של קרן אג"ח זבל מגיעה ל-11%-12%. ואולם, הקרנות הללו כוללות חברות ברמת סיכון גבוהה ובהן גם חברות טלקומוניקציה.

במריל לינץ' דואגים לאנליסטים

אלן אבלסון, כותב המאמרים המושחז של השבועון הכלכלי "בארונ'ס", התלהב מההחלטה של מריל לינץ' לאסור על האנליסטים שלו לרכוש מניות שעליהן הם ממליצים למשקיעים. הסיבה שאבלסון תומך בצעד הזה אינה ניגודי אינטרסים שיכולים להיווצר בשל כך; הוא פשוט חושב כי הנהלת בית ההשקעות - שעד לאחרונה הדגישה בפרומו שלה את היותה "פרית" ("Be Bullish") אך בינתיים איבדה את ביטחונה ושינתה את הסיסמה ל"תשאל את מריל" - דואגת למצבם הפיננסי של האנליסטים שלהם. היא לא רוצה שהם יפסידו כסף.

"אנחנו משוכנעים", כותב אבלסון, "ואלה החדשות הטובות, שבית ההשקעות יראה דאגה דומה כלפי הלקוחות שלו - ויציע להם לעשות את אותו הדבר".