אלי ארוך: אני אולי על כדורים, אבל המוח שלי חזק

אלי ארוך מתיישב על מיטתו בשיכול רגלים ומעיף מעליו את השמיכה. את פניו מעטר זקן בן יומיים-שלושה. עיניו אדומות. את החדר, במחלקה הפסיכיאטרית של בית החולים תל השומר, הוא חולק עם שני שותפים. בשלוש השעות האחרונות כולנו נאלצים לשמוע שוב ושוב על ההמצאה המתמטית הגאונית שלו המבטיחה רווח תמידי במסחר באופציות.

"שמעת על מי שחישב את נוסחת האופציות, בלק אנד שלס?" הוא שואל "הם קיבלו פרס נובל לכלכלה. אבל בחישוב שלהם יש באג ואני פיצחתי את הבאג. נוחי דנקנר אומר: 'אלי ארוך לא יראה ממני שקל. אני אתן מאה מיליון מסביב ולא אתן לארוך שקל'. את יודעת למה? הם מפחדים. אני אולי קצת חולה, קצת על כדורים, אבל המוח שלי חזק. אני פיתחתי שיטה מתמטית שאם היו נותנים לי להמשיך אתה לא היו כאן עניים. זה נראה פנטזיונרי? זה לא. גם כשאמרתי שאני הולך לתבוע 100 מיליון מ'כלל' כולם אמרו לי אתה לא נורמלי. והבורר נתן לי מאה מיליון. אז מי כאן הזוי?"

ארוך לא מפסיק כבר חודשים ארוכים להסעיר את מדורי הכלכלה והמשפט. משוגע או לא, במאי 2006 פסק השופט העליון לשעבר, יעקב מלץ, לטובתו בבוררות מול כלל פיננסים, וקבע כי החברה שבבעלות דנקנר תשלם לארוך 96 מיליון שקל. הסיבה: חברת ההשקעות אילנות בטוחה שבבעלות כלל פיננסים לא ביצעה בזמן אמת את הפקודות הבורסאיות שאמורות היו לטענת לקוחה הפגוע, ארוך, להביא אותו אל העושר.

התקשורת התאהבה בסיפור דוד וגולית ואימצה בחום את האזרח הקטן שהכניע קונצרן ענק וסוללת עורכי דין מעונבים בחליפות יקרות. זאת למרות שלאזרח הקטן הספציפי הזה יש פה מאוד גדול והוא נהג לאיים ולהפחיד את אנשי כלל, ועל כך אף נשפט ונשלח לכלא עוד בטרם הסתיימה הבוררות. בתום הבוררות הגישה כלל פיננסים תלונה נוספת למשטרה, וטענה כי ארוך זייף את המסמכים שעליהם התבססה החלטתו של השופט מלץ, שנפטר לאחר הבוררות. היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) החלה לחקור. וכך, תוך חודשים ספורים גיבור העם הפך לבריון ומגה נוכל לכאורה.

ביום שלישי שעבר פשטו חוקרי המשטרה על ביתו של ארוך (ועל בתיהם של שני חשודים נוספים, יאיר כורח ועופר טסה). הוא נחקר במשך שמונה שעות ביאח"ה בחשד לזיוף המסמכים. בתום אותו יום שוחרר למעצר בית של עשרה ימים והוטל עליו צו עיכוב יציאה מהארץ. במקביל, נחל ארוך מפלה משפטית. לאחר מתן פסק הבורר של מלץ, הגישה כלל פיננסים בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב ובו ביקשה לבטל את החלטתו. הבקשה עברה נפתולים משפטיים מייגעים, ולבסוף נחתה על שולחנו של רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט שמואל ברוך. זה האחרון אישר לכלל פיננסים לתקן את הבקשה לביטול פסק הבורר ולשלב בה את טענותיה שלפיהן הבוררות התבססה על מסמכים מזויפים. ההחלטה הזאת עלולה לשמוט את השטיח שעליו עומד פסק הבורר. ארוך, שכבר כמעט נגע בכסף הגדול, רואה אותו היום הולך ומתרחק. מה שמביא אותו, יחד עם חקירת המשטרה, למחלקה הפסיכיאטרית.

"אני בהתמוטטות נפשית מוחלטת", הוא מסכם את השבוע הסוער. "זו קריסת מערכות. זה אינסוף כדורים שאני לוקח. זה שבע שנים של מאבק שבו הם שמו להם למטרה למוטט אותי".

למרות ההתמוטטות הקשה, בחדר שבו מאושפז ארוך, במחלקה ב', באגף הפסיכיאטרי של בית החולים, האווירה מרוממת. קטעים. ארוך לאט לאט משתחרר, צוחק ומפליג בסיפורים משעשעים על השופט מלץ שבינתיים הלך לעולמו. אמו ג'ני לא משה ממיטת חוליו ("אני שומרת עליו"). בחדר נוכח גם חבר טוב, יעקב יחייני, שסייע לארוך במהלך הבוררות ועומד לצדו ("אל תראי אותו ככה. מחר הוא מסוגל לא לקום מהמיטה"). בתחילת הפגישה נוכחים גם פרקליטיו הפליליים ששכר לאחרונה, קרן ובני נהרי. ארוך מנסה להסביר גם להם על המצאתו הגאונית שמבטיחה רווח בבורסה. "היתה לי הארה", הוא מפרט, "הפתרון בא לי מהשמים". נהרי האב מחייך במבוכה.

עד לאחרונה נראה היה כי אלי ארוך עומד לנצח את כלל פיננסים במישור המשפטי. תחילה היתה זו הכרעתו המתומצתת של הבורר מלץ, שאחרי בוררות פתלתלה עם אלפי דפי פרוטוקול, תומצתה על שני דפי נייר של בית מלון, בכתב ידו של מלץ וללא נימוקים. מלץ פסק לארוך 96 מיליון שקל. אי-די-בי, בעלת השליטה בכלל פיננסים, גייסה את עו"ד רם כספי, והורידה את כפפות האיגרוף. בשלב הראשון פורסם כי ארוך איים על השופט מלץ ואף הגיע אל ביתו. מלץ עצמו התראיין לכלי תקשורת רבים והכחיש שחש מאוים, אך הרושם הקשה נותר תלוי באוויר. גם כלל ספגה ביקורת ציבורית כאשר התברר כי שלחה חוקרת פרטית לדובב את השופט על כך שאוים.

במאי האחרון הגישה כלל בקשה לבטל את פסק הבורר בהליך משפטי בפני סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, יהודה זפט. מותו של השופט מלץ סתם את הגולל על ניסיונה של כלל להוכיח כי הופעל עליו לחץ לא כשר. אבל בינתיים מצאה החברה אס חדש במלחמה הזו, ושמו דוד שילוח, או בכינויו "הצל". שילוח היה איש סודו של ארוך, אדם אשר ליווה את ארוך במשך שנים ארוכות בתהליך הבוררות וסייע לו בהכנות המשפטיות. תקופה קצרה לאחר פסק הבוררות ערק שילוח למחנה כלל. אמרו ש"הצל" ציפה לתגמול כספי ראוי על שנים של נאמנות וארוך הפנה לו עורף.

כלל קיבלה את שילוח בזרועות פתוחות ובצ'ק שמן של 21 מיליון שקל, שיינתן לו אם עדותו בדבר הזיופים תצליח להביא לביטול פסק הבורר שנתן השופט מלץ. פרקליטיו של ארוך טוענים כי עצם ההבטחה הזאת היא ניסיון שקוף ובוטה לקנות את עדותו ולהטות אותה. במקביל לבקשה לבית המשפט, הגיש מנכ"ל כלל, שוקי אברמוביץ, תלונה ביאח"ה בחשד לזיופי מסמכים.

בסיבוב המשפטי הראשון חטפה כלל מכה קשה כאשר השופט יהודה זפט דחה את בקשתה לזמן עדים, ובראשם את שילוח, שלטענתה יכולים להוכיח שפסק הבורר הושג באמצעות מסמכים מזויפים. זפט קבע כי הטענה לא נכללה בבקשה המקורית לביטול פסק הבורר. זו היתה מכת מחץ לכלל וארוך כבר החל לדמיין כיצד יבזבז את הכסף. פרקליטי כלל חזרו למחרת לשופט זפט וביקשו ממנו שיבחן מחדש את החלטתו. הפעם צירפו לבקשה מעטפה סגורה שהכילה חלק מהמסמכים המזויפים לכאורה.

השופט זפט העביר את תפוח האדמה הלוהט אל הרשם שמואל ברוך לדיון למחרת היום. ברוך אמנם מתח ביקורת חמורה על כלל בעקבות ההסדר שהושג עם שילוח, אך באותה נשימה התיר לכלל לתקן את בקשתה ולכלול בה את טענת הזיופים. לפי פסיקתו, חסימתה של כלל מהעלאת הטענות "עשויה להביא לתוצאה קשה, שלפיה יאושר פסק בורר, שייתכן שהושג באמצעים פסולים".

"מי זה השמואל ברוך הזה?" ארוך מרים את הקול. הנוכחים בחדר משתיקים אותו. "הוא מתחת לזפט. מה פתאם רשם מחליט מעל שופט מחוזי. כולם תמיד הלכו לטובתי. גם ביניש. כולם הלכו אתי. פתאם שמואל ברוך נתן להם החלטה?"

זה משנה עכשיו את כל התמונה. אי אפשר יהיה להתעלם מזה במהלך ההליך המשפטי.

"את יודעת מה? נגיד שהמסמכים מזויפים. מה זה קשור? צריך תשע עילות מתוך עשר כדי לבטל פסק בורר. הבורר, גם אם הוא טעה, אי אפשר לבטל את פסק הדין שלו. רק אם הוא היה שיכור או קיבל שוחד אפשר לבטל את הפסק שלו. מי יכול להגיד עליו שהוא היה משהו לא בסדר. השופט מת. הוא יכול להגיב?"

אז מבחינתך מזל שמלץ נפטר?

"חס וחלילה. חס וחלילה. המוות שלו השפיע עלי קשה. אהבתי אותו. ידעתי שחלק מהמוות שלו זה בגלל הפרשה. הוא היה עדין נפש. בינינו נוצר קשר כמו בין אבא לבן. אני בבוררות העדתי לא בצורה נורמלית. אני צעקתי ולא פחדתי להגיד מה שאני רוצה. צעקתי גם עליו. אני הפגנתי נגד כלל ארבעה חודשים. אמרתי לו: 'אתם המשפטנים לא רואים את העם. בוא, קח פתק ותכתוב 'אני בעד שלום' וצא לרחוב. דקה אחת. נראה איך אתה מרגיש. הוא אהב אותי. ישבתי אתו אחרי הדיונים, להחליף כמה פטפוטים. היתה לו אינטואיציה משפטית מדהימה. הוא יושב בדיון, מסתכל על כולם אחד-אחד. מה כל אחד עושה. היה לי חבר, זורק איזה פתק קטן. מלץ היה אומר לי: 'מר ארוך הגיע אליך מברק'. היה ממזר".

הוא הרגיש קצת מאוים ממך.

"אמרו שהייתי הולך אליו הביתה. לא היה ולא נברא. פעם אחת הלכתי אליו. זה היה אחרי שהתמוטטתי. אמא שלי לקחה אותי לאיכילוב. הוא גר ממול אז היא לקחה אותי ביד, בלי לשאול, דפקה לו בדלת. היא אמרה לו: 'אל תכעס'. הוא אמר: 'בבקשה, תיכנסי. תיכנסי'. היא אמרה לו: 'תראה את הבן שלי הוא לא יכול לדבר. תראה אותו'. היא ביקשה ממנו שיגמור. או לפה או לפה. 'אבל תגמור. הבן שלי לא יכול יותר'. זה מה שהיה. תאמיני לי, הייתי מת להיות אתו בקשר. אבל פחדתי. את יודעת מה זה בשבילי לשבת מול שופט עליון. אמרתי לו גם. אדוני, אני פעם ראשונה תובע, בשבילי זה היה כבוד שהקשבת לי.

ביום שלישי שעבר הגיעו חוקרי יאח"ה אל ביתו של ארוך, ערכו חיפוש, החרימו מסמכים ומחשבים ועצרו אותו. חמישה ימים מאוחר יותר היה אמור השופט זפט לפסוק בבקשה שהוגשה על ידי כלל לביטולו של פסק הבורר. "הביאו לי משטרה בשש בבוקר", משחזר ארוך. "המשטרה מושחתת. היא באה אלי יומיים לפני הדיון. אין שחיתות יותר גדולה מזה. שוטר אחד בא עם חבל, קפץ לי מהחלון. אני ישנתי, לא הבנתי מאיפה הוא הגיע. אמרתי לו: 'אתה ספורטאי, אתה? יא חתיכת מטומטם. אתה בא לחפש אצלי בבית חמישה חודשים אחרי הגשת התלונה, מה אתה חושב, שאם היה משהו לא בסדר הייתי משאיר את זה פה? יא חמור. אתם יאח"ה? איזה יאח"ה? אתה עובד במשטרה? אתם עובדים בשביל כלל. יום לפני שזפט צריך להחליט האם לאשר לי את פסק הבורר אתם באים אלי? מה קורה פה?' זה מסריח.

"לקחו אותי לטרנספורטר. הביאו אותי ליחידה והתחילו לשגע אותי. את יודעת, כולם היו בהתלהבות במשטרה. כולם יצאו, רצו לראות מי זה אלי ארוך. אני דמות. אמרתי להם 'תירגעו. לכו. תיכנסו בחזרה לחדרים'. ההוא התחיל לחקור אותי ואני מספר לו את התפתחות העניינים. אמרתי לשוטר: 'עזוב אותי, אני לא מרוכז עכשיו, הראש שלי לא פנוי אליך. עוד יומיים יש לי דיון על 100 מיליון שקל, אני מתכונן על התצהיר. למה באת עכשיו?'

"ברור לי למה באו עכשיו. אני אסביר לך משהו, ביאח"ה יש מפקד חדש, שלומי משהו. הוא אמר אני רוצה לפצלח את התיק הזה. לפצלח! כשאני רואה מול העיניים את החוקר אני רואה את כלל. אני לא רואה שוטר שמבקש את חקר האמת. אני רואה את כלל. הוא מראה לי מסמך של כלל, ואני אומר לו: 'תקשיב, אני העדתי עוד בבוררות שהמסמך הזה מזויף'. מה הוא עונה לי? 'אתה ידעת שאבד להם חלק מהחומר ולכן זייפת'. אני זייפתי? כל ההוראות ששלחתי להם בפקס ויש להם אישור מבזק, איפה הם? נעלמו. כל העסקאות שמוקלטות על ידי חדר העסקאות - נעלמו. אז מי הרמאי פה?

"בשלב מסוים אמרתי לו שאני לא מתכוון לדבר יותר. מספיק. השוטר אמר לי: 'אני מכניס אותך למעצר'. אמרתי לו: 'תרשום. אתה מכניס אותי למעצר - אני מתאבד. מחר יהיה כתוב שיאח"ה רצחה את אלי ארוך יומיים לפני שהוא היה צריך לקבל את המאה מיליון. בוא נראה אותך, גבר, מכניס אותי למעצר. יא זבל'".

את דוד שילוח, נכה צה"ל, קשה למצוא בימים אלו. מספרים שמאז ההסדר הכספי הוא ובני משפחתו מאובטחים אי שם על ידי חברת שמירה. השניים, ארוך ושילוח, התגוררו בשכונת יד אליהו בדרום תל אביב. שילוח פגש את ארוך, טרום ימי הבוררות, כאשר זה הפגין נגד אילנות בטוחה, מצויד במגפון ושלטים שעליהם נרשם "מושחתים". שילוח ניהל אז הליכים משפטיים נגד בנק דיסקונט למשכנתאות. בין השניים מיד נוצר הקליק. "זו היתה התחברות של הדפוקים נגד הממסד", מתאר השבוע מקורב לשניים. "בא הזרזיר אצל העורב". מוסיף משפטן המעורה בתיק על מערכת היחסים בין השניים.

"הצל" היה הכינוי שדבק בשילוח. הוא החזיק בחומר המשפטי של ארוך והיה נציגו בעשרות דיוני הבוררות. ארוך, פרט לדיונים שבהם מסר את עדותו, לא הגיע לישיבות הבוררות. שילוח דיווח לו על הנעשה שם. לאחר פסק הבורר עבר חתול שחור בין השניים. "שילוח עשה מכרז בין ארוך לכלל", טוען מקורב לשניים, "והבין שיש סיכוי גבוה שפסק הבורר יבוטל, שאת הכסף מארוך הוא לא יראה, ולכן הוא הימר על הסוס השני - על כלל".

שילוח מסר לכלל ולחוקרים מסמכים המעידים לטענתו על שני סוגי זיופים. ארוך חשוד שזייף פקודות ביצוע באופן רטרואקטיווי. כלומר, לאחר שראה את שערי המדדים והמניות הוא שינה את הפקודות שנתן יום קודם. על בסיס פקודות אלו, ששונו בדיעבד, ניתנה חוות דעת המומחה מטעמו, שאותה אימץ הבורר מלץ. "לא היה כאן תחכום או גאונות", אומר מקורב לחקירה. "זה כמו שיש לך טופס לוטו ואתה מתקן את הטופס לאחר שאתה יודע מה התוצאות".

החשד השני הוא כי שילוח זייף דו"חות מחשב ומסמכים של אילנות בטוחה. "כדי לתת למסמכים אותנטיות", מספר גורם המעורה בתיק, "הוא לקח מקטעים שכתב מנכ"ל בטוחה, אריק שטיינברג, ושתל אותם על מסמכים מפוברקים, כאילו שהמנכ"ל בכתב ידו אישר דברים".

את החומר הלוהט השיגה כלל בהסכם המיליונים עם שילוח. ארוך כמובן מכחיש את דבר הזיופים. כך גם עשה בחקירת המשטרה. "מדובר בסיפורים והמצאות", הוא אומר בכעס. "מה ששילוח עשה לי זו לא בגידה, זה טירוף. שילוח הוא אדם שאני פשוט ריחמתי עליו. עזרתי לו. ההורים שלו גרים בשכונה של ההורים שלי ביד אליהו. הוא התחיל לבכות לי שהוא נכה צה"ל, שהוא הפסיד כסף, שהוא רוצה להתאבד והכל בדמעות. אני רציתי לעזור לו. הפכתי להיות החונך שלו. אחד שתומך בו. משרד הביטחון בחן אותי, הלכתי לרחוב הארבעה, הם עשו לי בדיקה אם אני מבין באנשים ועברתי בהצלחה יתרה. הושטתי לו יד להרים אותו מהבור שהוא נמצא והוא אכל לי את כל היד והגוף.

"שתביני. כשעבדתי עם כלל פיננסים, שילוח לא היה בעסק ולא הכרתי אותו. שום דבר. הוא לא היה בתמונה. כשהתחילה ההתארגנות למשפט, בא דוד שילוח אצלי הביתה. ואני, מה לעשות, יש לי בית קטן, מעל ההורים. הוא אמר לי, יש לי המון ניסיון במשפטים. אני הייתי במצב רוח על הפנים. הייתי במצב נפשי לא טוב, הייתי בטיפול פסיכיאטרי. שילוח יש לו מרתף גדול והוא אמר שהוא יקח הכל למרתף. ביקשתי ממנו לסדר את החומר כי אני לא מרוכז. הוא סידר לי את הקלסר. הוא ישב ותימלל את כל ההקלטות שעשינו אז. הבן אדם נכנס לאמא שלי לבית והתחבר אלינו, היה אתנו כשאנחנו סובלים ואני באשפוזים. לא חשדנו בכלום. הוא לא מבין שום דבר באופציות. הוא היה צריך רק לסדר את החומר. הוא עשה לי, סידר לי וצילם לי. היתה לו מכונת צילום בבית, אז הוא צילם לי את החומר. הוא היה לוקח את החומר למלץ, לעורכי הדין. אני הייתי מפעיל אותו".

הוא בעצם היה הנציג שלך בדיונים.

"אני, מתוך 50 דיונים הגעתי אולי ל-15, לדיונים שנתתי בהם עדות בגלל המצב שלי. בשאר הדיונים הוא היה מגיע לשם במקומי ועושה לכולם את הקפה. זה היה התפקיד שלו. נטו. לעשות קפה. יום אחד, עשו עלי כתבה ב'גלובס'. והוא ישב לידי. הכתבת שאלה אותו מי אתה? הוא אמר לה: 'אני הצל שלו'. זהו. מאז נהיה הצל שלי. הוא לא צל ולא נעליים".

הוא עשה את זה חינם?

"כל התקופה הוא היה בוכה שאין לו איך לשלם את המשכנתה. אמרתי לו: 'אם נזכה, כחבר, אני אעזור לך. אני אשלם את המשכנתה'. כשהגיע פסק הבורר אפילו יום אחד לא הספקתי ליהנות ממנו. מר שילוח בא אלי ואל אמא שלי ואמר לי: 'כמה אתה תיתן לי?' אמרתי לו: 'מה שהבטחתי לך, אני אתן. אני נותן לך דירה איפה שאתה רוצה, אמחוק לך את החובות, אני גם אשלם לך 15 אלף כל חודש משכורת, וגם תקבל 10 אחוז בחברה של אופציות שאני פותח'.

"הוא אמר לי: 'אני רוצה 50 אחוז. אם לא תיתן לי 50 אחוז אני כבר טמנתי לך פח, אני התכוננתי ליום סגריר'. לא הבנתי למה הוא מתכוון. אמרתי לו: 'על מה לתת לך 50 אחוז? אני לא חושב שמגיע לך 50 אחוז. אתה לא מבין באופציות בכלל. אם היית מבין באופציות, מילא'. הוא עושה לי: 'למה רק 10 אחוז בחברה?' אמרתי לו: 'קח 90. תעבוד אתה'. בקיצור, הוא אמר אני אדאג לדפוק אותך והלך. יותר לא ראיתי אותו מאז".

מתי התברר לך ששילוח חבר לכלל?

"ב-19 במאי, יום שישי בערב, אני רואה חדשות, מודיעים ידיעה מרעישה, שלכלל יש עד מדינה. ביום ראשון יהיה שמח במשפט. זפט זרק אותם מכל המדרגות. שתביני, הבן אדם בא לבית של פת לחם. הוא יודע את המצב. עיקלו לנו את הבית בגלל הסיפור הזה. הרסו אותי טוטלית. והוא יודע הכל והוא הלך ועשה מה שעשה. ומה הוא סיפר לאנשים? הוא סיפר שאני חלאה. סיפר שהוא עשה אתי עסק 50-50 ואני דפקתי אותו. הרגשתי סכין בלב. היו לי סיוטים. הוא בא לי בשינה. מגעיל. שימי עליו משקפיים הוא בדיוק נסראללה. הוא היה בא לבכות לי שהוא מחפש את המוות, שרע לו. חארטה. הוא תיכנן את הכל.

"כשהתחילו לדבר שיש לו מסמכים על זיופים הלכתי לברר אצל עורכי הדין שלי. אמרתי להם, תביאו לי את המקור, אני רוצה לדעת על מה מדברים, על איזה זיופים. ואז אני רואה שאין להם שום מקור. אני שואל אותם: 'איפה המקור?' הם אומרים לי: 'שילוח לקח את זה כשהיית בכלא' (ארוך נשלח לחצי שנה למאסר בשל איומים על בכירים בכלל). אני נתתי לו יפוי כוח לקחת דברים, להביא. לא חשדתי בו. והוא כבר אז תיכנן את זה".

אומרים שהפנית לו עורף.

"מה הפניתי לו עורף? זה אדם שעזרתי לו. רציתי לבית המשפט בשבילו. ניסיתי לטפל לו במשכנתה. עשיתי לו רק טוב".

יש לך הסבר לטענות שלו?

"הוא השתגע כשהוא ראה את הסכום שהבורר פסק לי".

עכשיו הגלגל התהפך. קשה יהיה לשופט להתעלם מהראיות החדשות בתיק.

"אני לא יודע מה יש לו. הוא לקח את הקלסרים מעורכי הדין שלי וברגע שיש לו את המקור הוא יכול לעשות במסמכים האלו מה שהוא רוצה. קשה. מצד שני לזפט יהיה ברור שכלל קנתה את העדות של שילוח בכסף. מחר כל אחד יוכל לקנות עדות בכסף. אני חושב שזפט אתי. הוא לא יתן שפסק הבורר של מלץ, אדם כזה ישר, יבוטל".

שאיפות המשטרה לחקור את ארוך שתי וערב במהלך שבוע ימים נגדעו מוקדם מהצפוי בשל אשפוזו. "נראה אותם", הוא אומר בחיוך. "אתמול באו לפה שוטרים. כל המחלקה פה אתי. אמרתי לשוטר 'תעוף מפה, יא מניאק'. הוא אמר: 'רק רצינו לראות מה שלומך?' איזה נשמות".

זה טוב להיראות משוגע?

"אני עושה הצגות. אני עושה הצגות כמו שלמדתי בצבא, אז הייתי מדריך כלואים במשטרה הצבאית. למדתי לשחק את המשחק של הקשוח מהכלא, אחרת אוכלים אותך. גם עכשיו, המשחק של העצבני. שיחשבו שאני משוגע זה טוב. אם יחשבו שאני רכרוכי ידרכו עלי".

המעורבים בהליכים המשפטיים נגדו לא התפלאו על אשפוזו הפתאומי. "בכל מקום שלאלי ארוך לא היה נוח להעיד או להיחקר הוא גרם לכך שהוא יאושפז במחלקה פסיכיאטרית כלשהי". אומר גורם משפטי המעורה בפרשה. "לאשפוזים שלו", מוסיף אותו גורם, "יש גם תזמון מיוחד".

אכן, אין זו הפעם הראשונה שארוך לובש את כותונת המשוגעים. בינואר השנה לא הגיע אל הדיונים מול כלל, באחד מנפתוליהם המשפטיים, בפני השופטת יהודית שבח. פרקליטו הסביר כי ארוך מאושפז בשל מצב נפשי קשה. "הוא הפך לשבר כלי", נימק.

במקרה אחר, חצי שנה קודם, בתביעה שהגיש נגדו פרקליטו לשעבר, עו"ד אמנון יצחקניא, על גודל שכר הטרחה, ארוך לא הגיע בשלב מסירת העדות. פרקליטו החדש התנצל כי מרשו מאושפז במחלקה הפסיכיאטרית בבאר שבע והוא בקשר עמו רק באמצעות גורמים מתווכים. "בחצי השנה האחרונה", הסביר במבוכה, "יצא לי מעט מאוד להגיע למצבים שאני מסוגל לשוחח עם מר ארוך. לא בטוח שהוא לגמרי צלול לאורך זמן".

גם הפעם ארוך לא חש בטוב בעיתוי מושלם. "באתי הביתה אחרי המעצר", הוא מסביר, "קמתי בבוקר והרגשתי שבא לי להתאבד. אני לא רוצה לחיות יותר. נבהלתי. אמרתי לאמא שלי: 'תתקשרי לרופאה. אני גמור'. כל הגוף שלי התחיל לרעוד. אז באתי לפה וטיפלו בי".

בשנים האחרונות התאשפז, לטענתו, ארבע פעמים במחלקה הפסיכיאטרית בתל השומר. גם בזה הוא מאשים את כלל פיננסים. "הם יודעים את המצב שלי. כלל לא מפסיקים להשמיץ אותי יום ולילה. ומאז המאבק אני עם כדורים. כדורים קשים. אני לוקח שלושה כדורי קלונקס ביום. בדרך כלל לפני דיון הייתי לוקח קלונקס אחד שהוא מרגיע ועוד אחרי הקלונקס הייתי היפר בדיון. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם לא הייתי לוקח כדור, איך הייתי נראה. בגלל זה יצא לי שם של תקיף, נוקשה, אלים. הכל הצגה. לפני הדיונים הייתי בקושי מדבר. הייתי בא לבית משפט, אריה. חוזר הביתה כולי בוכה. מבינה?"

ומה הרופאים אמרו הפעם?

"הרופאים לא יודעים. אמרו שהמצב שלי לא טוב. אני לוקח ליתיום, משהו בשביל מלחים ועושים לי הרבה בדיקות דם. אני לוקח עוד איזה כדור נגד דיכאון ועוד שלושה קלונקס להרגעה. בהתחלה של המאבק עוד הייתי חזק, עוד היה לי כוח. יש הבדל עצום בין המצב שלי היום להתחלה. כשזכיתי כבר הייתי שבור. כשהייתי צריך להגיע לראיונות בטלוויזיה הדלקתי את עצמי לעשר דקות והייתי חוזר הביתה למיטה".

קצת מפחיד להגיד בבית חולים פסיכיאטרי את מה שאתה אומר לי, שאתה גאון באופציות, שפיצחת את הבאג, שהיתה לך הארה. אתה יודע, עוד יחשבו שאתה באמת משוגע.

"בהתחלה כשהגעתי לפה התביישתי להגיד שאני תובע מאה מיליון שקלים. פחדתי שיגידו שאני חולה. פסיכי-פסיכי. אמרתי להם שאני תובע רק 50 מיליון. אז בחוות דעת פסיכיאטרית כתבו שיש לי מחלת גדלות".